ויתור על סטרימרים לטובת madVR – הבחירה בפתרון HTPC לעילוי איכות התמונה.

הקדמה

לאחר שנים של שימוש בנגני מדיה וסטרימרים מובילים – מזידו NEO S ועד Apple TV 4K ו-Nvidia Shield Pro – קיבלתי החלטה דרמטית: לוותר על כולם ולעבור למחשב ייעודי חזק עם תוכנת madVR כפתרון הצפייה העיקרי שלי. החלטה זו נולדה מתוך שאיפה אחת ברורה – להגיע לאיכות תמונה אולטימטיבית בצפייה בסרטים בעלי ביטרייט גבוה, המאוחסנים מקומית ברשת הביתית (ולא בשירותי סטרימינג). המערכת שלי מחוברת למקרן JVC X9500, ולכן כל שיפור בעיבוד הווידאו נראה לעין ובעל חשיבות. במאמר זה אסביר את הסיבות הטכניות להעדפת madVR, אפרט את היתרונות שלו בתחומי עיבוד הצבע, מיפוי הטון הדינמי (Dynamic Tone Mapping) ל-HDR, עיבוד תנועה, הגדלת סקיילינג (Upscaling) וניהול פריימים – כולל יכולות שדרוג מבוססות בינה מלאכותית. כמו כן אשווה את הפתרון למוצרי מדף דומים כדוגמת מעבד החומרה madVR Envy היקר, ולסטרימרים פופולריים אחרים – תוך דיון בעלות מול תועלת. חשוב להדגיש: זהו פתרון של חובבי קולנוע ביתי מתקדמים; הוא דורש מחשב רב-עוצמה וידע טכני (במקרה שלי, גם ניצול הרקע שלי בתחום ה-AI), ואינו מתאים לכל משתמש ממוצע שמחפש פשטות.

למה לא סטרימרים מובילים? מגבלות Zidoo, Apple TV ו-Nvidia Shield

סטרימרים המובילים בשוק מציעים נוחות ופשטות: הם קטנים, שקטים, וניתן באמצעותם להזרים תוכן משירותים פופולריים או לנגן קבצים מקומיים בקלות. עם זאת, אפילו בדגמים יוקרתיים כמו Zidoo NEO S, או הפתרונות הנפוצים כדוגמת Apple TV 4K ו-Nvidia Shield Pro, קיימות מגבלות מובנות שמנעו ממני להגיע לאיכות התמונה שאליה שאפתי:

• יכולות עיבוד מוגבלות: סטרימרים מבוססי חומרה ייעודית (System-on-Chip) כפופים לעוצמת עיבוד מוגבלת. הם מסוגלים לפענח 4K HDR ולהציגו, אך אלגוריתמי עיבוד הווידאו שלהם פשוטים יחסית. למשל, פעולות שדרוג רזולוציה (Upscaling) מתבצעות בצ’יפ המכשיר עם אפשרויות מצומצמות, ועיבוד הצבע והטון נשענים לרוב על מה שהטלוויזיה/מקרן עושים. Apple TV, לדוגמה, נוטה להוציא את האות כפי שהוא ולתת למסך לבצע את רוב העבודה, ללא אפשרות למשתמש לשלוט בפרמטרים. Nvidia Shield אמנם הציגה חידוש של “שדרוג מבוסס AI” בשידורים חיים ובתוכן HD, אך יכולת זו פועלת בטווח מוגבל של תוכן ולא משתווה בגמישותה ועומקה לאלגוריתמים של madVR במחשב. למעשה, משתמשים רבים מהקהילה הבחינו שסטרימר  ייעודי דוגמת Zidoo מעניק תמונה טובה יותר מה-Shield בכל הנוגע לתוכן 4K מקומי, אך עדיין – אפילו ה-Zidoo המשוכלל לא מסוגל להגיע לרמת העיבוד שניתן להשיג עם madVR על מחשב מתקדם. סטרימרים לרוב לא מאפשרים כיול מתקדם או הרצת פילטרים ואלגוריתמים כבדים בזמן אמת.

HDR וטון-Mapping  סטטי: בעת צפייה בסרטי HDR במקרן, מתגלה אחת מנקודות החולשה העיקריות של סטרימרים: הם מעבירים את אות ה-HDR כפי שהוא, או מבצעים מיפוי טון בסיסי מאוד. במקרן כמו JVC X9500, שיש לו בהירות מרבית מוגבלת (יחסית למסכי LED), אי-ביצוע Tone Mapping דינמי פירושו שהסצנות הבהירות עלולות להיראות "שרופות" (פרטים בהירים נחתכים) או לחלופין שהתמונה כולה תוחשך מדי כדי להתאים את הטווח הדינמי. חלק מהסטרימרים (למשל Zidoo עם מנוע Dolby Vision VS10) יכולים להמיר תוכן Dolby Vision ל-HDR10 או לבצע מיפוי חלקי, אך אין להם מודעות אמיתית ליכולות המדויקות של התצוגה שלך. מנגד, משתמשים מנוסים מדווחים שכאשר מפעילים מיפוי טון דינמי איכותי, ההבדל ניכר באופן דרמטי – "יום ולילה" לעומת צפייה ללא מיפוי כזה. סטרימר פשוט פשוט לא יודע למדוד או להתחשב בניט הבהירות המקסימלית של המקרן הביתי שלך, ולכן לא יכול להתקרב לתוצאה שמתקבלת ממעבד וידאו ייעודי.

תמיכה בפורמטים וקידודים: עבור תוכן "מדיה כבדה" מקומית – קבצי Blu-ray מלאים, קידודי וידאו ללא איבוד איכות, אודיו בפורמטי HD וכדומה – המחשב האישי גמיש בהרבה. ניתן להתקין כל תוכנת ניגון, תוסף או codec לפי הצורך. סטרימרים, לעומת זאת, תלויים בעדכוני הקושחה של היצרן ובאפליקציות מוגבלות. לא אחת נתקלתי בקובצי וידאו שסטרימר התקשה לנגן באופן חלק (לדוגמה, תפריטי Blu-ray מלאים, או קבצים בקידוד נדיר), בעוד שעל המחשב עם נגן ייעודי (MPC-HC, Kodi, JRiver וכו’) הכול פועל. גם בסאונד – Apple TV, למשל, אינו מעביר ביטסטרים ישירות בפורמטי Dolby TrueHD או DTS:X אלא ממיר ל-LPCM, מה שעלול לגרום לפספוס פיצ'רים מסוימים. עבורי כחובב קולנוע ביתי, הגמישות של מחשב פתוח מאפשרת ניצול מלא של כל פורמט אודיו-וידאו שקיים.

• כיול ותמונה אישית: סטרימרים מיועדים להיות "Set and forget" – לחבר ולצפות. זה מעולה לפשטות, אך מגביל את היכולת לכוונן בדיוק את איכות התמונה. הם לא מאפשרים טעינת טבלאות כיול 3D LUT למניעת סטיות צבע, לא מספקים שליטה בפרמטרי שדרוג, חידוד או הפחתת רעשים לפי סצנה, ולא יודעים להזיז כתוביות אזור כהה במקרה של מקרן עם מסך רחב. עבור המשתמש המצוי, אלה אולי לא דרישות חשובות – אבל אני חיפשתי שליטה מוחלטת בכל היבט. לסיכום, למרות שהסטרימרים שברשותי היו מהטובים מסוגם, הרגשתי שאני לא ממצה את מלוא הפוטנציאל של סרטי ה-4K שלי והמקרן העוצמתי – ולכן התחלתי לבחון פתרון אלטרנטיבי.

מהו madVR וכיצד HTPC משפר את איכות הצפייה?

madVR הוא מנגנון עיבוד וידאו תוכנתי מתקדם (Video Renderer) שפותח על-ידי מתכנת בשם מתיאס ראוון. הוא פועל במסגרת מחשב (HTPC) ומנצל את כוח העיבוד הגרפי (GPU) לביצוע שיפורי תמונה בזמן אמת. בעוד שסטרימר רגיל מסתמך על חומרה ייעודית קבועה, madVR רותם כרטיס גרפי מודרני – בדומה לאלו המשמשים לגיימינג או לעיבודי AI – כדי לבצע חישובים מורכבים על כל פריים ופריים בווידאו.במילים אחרות, כאשר משדכים מחשב חזק למערכת הקולנוע הביתי ומשתמשים ב-madVR בעת ניגון הסרט (דרך נגן תוכנה כמו MPC-HC, Kodi DSPlayer, JRiver Media Center וכו'), המחשב הופך למעבד וידאו ייעודי גמיש במיוחד. כך ניתן להשיג מספר יתרונות מרכזיים:

• עוצמת חומרה ללא פשרות: מחשב מתקדם המצויד במעבד מודרני ובכרטיס גרפי עוצמתי (לדוגמה, NVIDIA GeForce RTX או מקבילתו) מסוגל לבצע עיבודי תמונה החורגים בהרבה מיכולות של שבב סטרימר. פעולות כמו ניתוח תמונה לצורך Tone Mapping דינמי, הרצת אלגוריתמי הגדלת רזולוציה מורכבים, או יישום פילטרים לתיקון צבע – כולן אפשריות במלואן ללא ירידה בקצב הפריימים, בתנאי שהחומרה חזקה דיה. כמובן, הדרישה הזו הופכת פתרון מבוסס PC ליקר וכבד יותר מסטרימר קטן: נדרש מארז, קירור, ספק כוח חזק, ולעיתים גם התמודדות עם רעש וצריכת חשמל גבוהה יותר. המימוש שלי, למשל, כלל מחשב עם כרטיס גרפי מהשורה הראשונה כדי להבטיח שניתן יהיה להפעיל את madVR בהגדרות הגבוהות ביותר.
• גמישות ותצורה אישית: madVR מאפשר למשתמש שלל הגדרות ואפשרויות, החל מבחירת שיטת הסקיילינג, דרך כיול צבע ועד להגדרת כללי תצוגה שונים לתכנים מגוונים. ניתן ליצור פרופילים – למשל, פרופיל נפרד לסרט HDR 4K ופרופיל שונה לתוכן SDR 1080p ישן – והכול יוחל אוטומטית לפי הצורך. למעשה, ישנו עקומת למידה לא קטנה בהגדרת madVR, אך עבור חובב טכנולוגיה זו הזדמנות לכוונן כל אספקט של חוויית הצפייה. חשוב לציין: לא מדובר בפתרון "PLUG & PLAY" למשתמש הפשוט. ההגדרות המורכבות אף "אינן מומלצות לרוב המשתמשים" לפי תיעוד רשמי. אולם עבורי, התעסקות זו הייתה חלק מהכיף וניתן לומר שיכולת ניצול הידע האישי שלי במדעי הנתונים ובלמידת מכונה אף תרמה – הבנתי את המשמעות של כל אלגוריתם ואלמנט בשרשרת העיבוד, ויכולתי לכוון אותם לטעמי בצורה מושכלת.
• שדרוג עתידי ותמיכה רחבה: בניגוד לסטרימר, שהחומרה והתוכנה שלו סטטיות יחסית לאחר הרכישה, מחשב מאפשר שדרוגים תכופים. ניתן להחליף כרטיס גרפי חזק יותר בעתיד, להוסיף אמצעי אחסון מהיר, או לעדכן לגרסת תוכנה חדשה של madVR עם שיפורים. בנוסף, על המחשב ניתן להתקין עדכוני דרייברים תומכי HDR חדשים, קודקים יעילים יותר, וכלי עזר חיצוניים. המערכת אצלי, למשל, מחוברת למאגר הסרטים ברשת (NAS ביתי) ומנגנת אותם ביישום קוד פתוח – מה שמבטיח שאיני מוגבל לפורמט, לשירות או למדיניות של יצרן מסוים. לחובבי קוד ו-HTPC, החופש הזה לבדו הוא יתרון משמעותי.
• אחרי שהבנו את ההקשר, נצלול עכשיו ליתרונות הטכניים המרכזיים של madVR, שמצדיקים לדעתי את המעבר מפתרונות המדף אל פתרון HTPC מתקדם.

עיבוד צבע מתקדם ודיוק כיול

לאיכות צבע מדויקת יש תפקיד עצום בתחושת הריאליזם והתמונה "הקולנועית". בתחום זה, madVR מעניק כמה יכולות שאין בשום סטרימר סטנדרטי:

• המרות צבע מדויקות וביטול עיוותים: madVR מבצע המרת צבעים מפורמט YCbCr (או YUV) שבו מקודד הווידאו אל מרחב RGB הנשלח לתצוגה, תוך שימוש בחישובי דיוק גבוה (High precision). המשמעות היא שנמנעים ארטיפקטים ועיוותי צבע במעבר, כך שהתמונה ששולח המחשב למקרן היא נאמנה למקור ככל האפשר.
• כיול בעזרת 3DLUT: אחד היתרונות הגדולים לחובבי דיוק צבע הוא היכולת של madVR להטמיע טבלאות כיול תלת-ממדיות (3D LUT) עבור התצוגה. ניתן לבצע כיול מקצועי למקרן (באמצעות תוכנות כמו CalMAN או ColourSpace) וליצור LUT שמתקנת את סטיות הצבע ופרופיל הגאמה בדיוק מירבי. את הטבלה טוענים ב-madVR, והיא מיישמת את התיקון על כל תוכן בזמן אמת. כך, אפילו מקרנים או טלוויזיות שאין בהם אפשרות כיול רחבה – זוכים ל"פרופיל צבע" מושלם שמיושם במקור. יכולת כזו אינה קיימת כלל בסטרימרים רגילים, שמסתמכים על הכיול הבסיסי של המסך. התוצאה: צבעים טבעיים, גווני עור מדויקים, ותמונה שהתאימה בדיוק למאפייני המקרן שלי.
• עיבוד עומק צבע ודיתרינג (Dithering): madVR תוכנן לסוף שרשרת העיבוד, ולכן הוא מטפל גם בשליחת האות הסופי למסך באיכות מיטבית. למשל, אם קובץ הווידאו הוא 10-ביט HDR אך המערכת צריכה להציג על התקן 8-ביט, madVR יכול לבצע דיתרינג – הוספת גרעון מכוון בפיקסלים – כדי לדמות מדרגות צבע עדינות ללא פסיעות (banding). בפועל, גם כאשר המקרן תומך ב-10 ביט, הטכניקה הזו מסייעת למנוע הופעת פוסטריזציה (מעבר חד מדי בין גוונים). סטרימרים לרוב אינם מטפלים בנושא זה, מה שעלול לגרום להופעת פסים בעננים, שמיים כהים וכדומה.
• מרחבי צבע רחבים: בתוכן 4K HDR מודרני, נעשה שימוש במרחבי צבע רחבים כמו BT.2020. madVR ממיר ומתאים את הצבעים למרחב הצבע שהמקרן מסוגל להציג, ואף מאפשר למשתמש לבחור אם להוציא את האות כ-BT.2020 ולתת למקרן "לחתוך" לגבולותיו, או להגדיר מראש טווח צר יותר על סמך מדידת יכולות המקרן. שליטה גמישה זו מאפשרת ניצול מקסימלי של מגוון הצבעים מבלי לקבל צבעים "מחוצים" או לא מדויקים.
• בקיצור, madVR מעניק סט כלים שלם לכיול ועיבוד צבע ברמה מקצועית, מה שהפך את התמונה אצלי למדויקת וחלקה באופן שבלט לעומת אותה התמונה כשהגיעה דרך הסטרימר.

HDR ומיפוי טון (Tone Mapping) – מהפכה בצפייה במקרן

HDR (טווח דינמי רחב) מביא איתו אתגר: התוכן מכיל מידע לגבי בהירויות שיא שיכולות להגיע ל-1000, 4000 ואף 10000 ניט, אבל מקרן ביתי מסוגל בפועל להקרין אולי 100-150 ניט בתמונה לבנה מלאה. המשימה של "מיפוי טון" היא להתאים את התוכן ליכולות התצוגה – לשמר כמה שיותר מהדגשים (highlights) ומהפרטים בצללים מבלי לאבד ניגודיות.בסטרימרים ובמרבית הנגנים הסטנדרטיים, מיפוי הטון הוא סטטי: המערכת לוקחת את מטא-דאטה ה-HDR (אם קיים) ומחליטה על עקומת התאמה אחת לכל הסרט. הדבר עלול לעבוד לא רע בסרטים מתונים (עד 1000 ניט) אך קורס בסרטים קיצוניים יותר או כאלו עם שינויים גדולים בין סצנות כהות לבהירות. לא פעם מצאתי עצמי משנה ידנית הגדרות HDR במקרן בין סרט לסרט. כאן נכנס madVR לתמונה – פשוטו כמשמעו – עם Tone Mapping דינמי פריים-אחר-פריים.

madVR מנתח כל פריים (או כל סצנה, לפי הגדרה) תוך כדי ניגון ומתאים את עקומת הבהירות באופן דינמי. חלק מהיכולות מגיעות אף מרמת מוצרי עילית: למשל, במעבדי madVR Envy הדור השני, מיפוי הטון הדינמי מנתח כל פריים וממקסם אותו בהתאם לבהירות השיא של המקרן המחובר. יתרה מזאת, המשתמש יכול להזין ל-madVR את רמת הבהירות המדודה של המקרן (נניח, 120 ניט לתמונה לבנה מלאה) וכך המיפוי "יודע" בדיוק לאן לכוון. התוצאה היא תמונה שממצה את הפוטנציאל: קטעים בהירים (כמו השמש, אש, השתקפויות) שומרי פרטים ולא נצרבים ללבן אחיד, ובו בזמן הקטעים הכהים אינם מוגזמים בחשיכה. למעשה, בבדיקות שביצעתי ובסיוע קטעי הדגמה, הצלחתי לראות פרטים בעננים מול שמש בצהריים – פרטים שלא היו נראים כלל כאשר נוגן אותו תוכן דרך סטרימר ללא מיפוי דינמי. משתמשים אחרים מאשרים את ההבדל העצום הזה; אחד מהם ציין שמבחינתו "לא ייתכן לצפות ללא Tone Mapping – ההבדל פשוט יום ולילה".

madVR גם מספק שלל פרמטרים לשיפור והתאמה אישית של ה-HDR: ניתן להפעיל Highlight Recovery לשחזור פרטים בהירים במיוחד, Contrast Recovery לחיזוק ניגודיות מקומית, או להגביר קלות את הבהירות בצללים (Shadow Detail) – הכול לפי הטעם והצורך. במקרני JVC יש אמנם מנגנון מובנה (Auto Tone Mapping או Frame Adapt HDR בדגמים חדשים יותר), אך ב-DLA-X9500 הוותיק שלי לא היה מיפוי דינמי מתקדם. המעבר ל-madVR העניק לי למעשה "שדרוג דור" למקרן, בדומה לתוספת חומרה חיצונית יקרה. במקום להתפשר על עקומת HDR מובנית, כל סצנה קיבלה טיפול אופטימלי וכעת סרטי HDR נראים מרהיבים עם המקרן – הרבה מעבר למה שהורגלתי אליו עם אותם הסטרימרים.

עוד נקודה חשובה: הרבה תכנים היום מגיעים ב-Dolby Vision (בעיקר בסטרימינג וב-Blu-ray UHD). המקרן שלי אינו תומך בפורמט זה, וסטרימר כמו Apple TV או אפילו Zidoo ייאלצו לנגן את שכבת ה-HDR10 הבסיסית במקום Dolby Vision (או להמיר דרך VS10 של Dolby במקרה של Zidoo). אבל עם madVR, אינני מרגיש בחסרונו של Dolby Vision – למעשה, האלגוריתמים הדינמיים של madVR מבצעים עבודה דומה: התאמת התמונה סצנה-סצנה ליכולות התצוגה, לעיתים אף טוב יותר, מפני שאני זה ששולט בהגדרות ועדיפויות האלגוריתם. במבחן התוצאה, סרטי Dolby Vision דרך נגן המחשב (שמשתמש בשכבת HDR10 וטון-מMapping של madVR) נראו לי טוב יותר מאשר ניסיון לנגנם כסיגנל HDR10 סטטי דרך סטרימר.

עיבוד תנועה וניהול פריימים חלק – חווייה קולנועית אמיתית

המעבר ל-HTPC עם madVR השפיע לטובה גם על האופן שבו תנועה מוצגת על המסך:

• סנכרון קצב רענון מושלם: במחשב, בניגוד לסטרימר קופסתי, יש חופש להתאים את קצב הרענון (Refresh Rate) של המוצא בדיוק לקצב הפריימים של הסרט. סרטי קולנוע מוקלטים בדרך כלל ב-23.976fps, ובמחשב ניתן לכוון את יציאת ה-HDMI ל-23.976Hz עבור תוכן זה, ל-50Hz עבור תוכן אירופאי, 60Hz לווידאו וכו’. הסטרימרים ברובם גם יודעים לשנות קצב (למשל Shield ו-Apple TV יכולים לבצע התאמת Frame Rate אוטומטית באפליקציות מסוימות), אך מצאתי שה-PC גמיש יותר ופועל בכל אפליקציה. התוצאה היא ביטול הג’אדאר (Judder) הנוצר משילוב פריימים לא אחיד. כל סרט רץ אצלי חלק בקצב הטבעי שלו, ללא קטיעות או "הבהובים" עדינים.
• Smooth Motion: madVR כולל פיצ’ר שנקרא כך – Smooth Motion – אשר נועד למנוע ריצוד כאשר נאלצים להציג תוכן בקצב שאינו מתחלק בשלמות בקצב התצוגה. במקום לבצע פילם-ג’אדאטר (כמו 3:2 Pulldown המפורסם שיוצר חוסר אחידות בתנועה ב-60Hz), הוא מבצע מיזוג פריימים חכם ליצירת מעבר חלק יותר. במקרן שלי אני לרוב מציג בקצב מתאים ולא צריך זאת, אבל במקרה של תוכן 24p המוצג ב-60Hz (לדוגמה, אם ניגנתי משהו דרך מערכת ללא יכולת התאמה), המנגנון הזה מונע באופן מורגש את תחושת ה"גמגום" של תנועה אופקית. זאת ללא הוספת "אפקט אופרת סבון" – זו אינה יצירת פריימים מלאכותיים (FI) אלא טשטוש מבוקר של פריימים כדי לרכך את הקפיצות. אפשרות עדינה זו לא קיימת ברוב הסטרימרים, שמותירים את המשתמש לחסדי המקרן או הטלוויזיה לבצע החלקת תנועה, לעיתים עם תוצאות פחות נאמנות למקור.
• הצגת פריימים ועמידה בקצב: מאחורי הקלעים, madVR מאוד מוקפד בניהול הפריימים. הוא משתמש במנגנון תורים (Queues) להצגת פריימים מראש, כדי לוודא שגם סצנות כבדות במיוחד לא יגרמו לאיבוד פריים (Frame drop) או דילוג. בנוסף, ביכולתנו להורות ל-madVR לבצע התאמות כגון "הצג מספר פריימים מראש" או תיזמון מחדש קל של הפריימים אם מתגלה הפרש בין קצב המקור לתצוגה. אפשר לומר שהפלט היוצא מכרטיס המסך דרך madVR מתוזמן כמו שעון. כשמקרינים קולנוע ביתי על מסך גדול, אפילו גמגום קטן או חוסר סנכרון באודיו/וידאו מורגש – ותוכנת HTPC טובה יודעת למנוע זאת. סטרימר, לעומת זאת, הוא קופסה סגורה עם מעט אפשרויות כוונון. אמנם סטרימרים איכותיים מצליחים לרוב לעמוד בקצב, אבל היו לי מקרים של Nvidia Shield שעבר בין אפליקציות או תכנים שונים ופתאום נוצרו קפיצות, עד אתחול המכשיר. במחשב, עם תחזוקה נאותה, זו תופעה נדירה ביותר.
• שדרוגי תנועה מבוססי AI: תחום חדש ומסקרן שבאופק הוא שימוש בבינה מלאכותית לשיפור התנועה. חברת madVR Labs שילבה בדור החדש של Envy פיצ’ר בשם MotionAI – אלגוריתם המבוסס AI שנועד להחליק תנועה בצורה טבעית וחלקה. המשמעות היא שאפשר לקבל תנועה חלקה יותר (בדומה ל-FI) אבל עם פחות ארטיפקטים אופייניים. בעוד שפיצ’ר זה ספציפי ל-Envy ומצריך חומרה חזקה מאוד, עצם קיומו מעיד לאן התחום הולך. בפלטפורמת PC, ייתכן שבעתיד נראה גם יישומים שמשתמשים ביכולת דומה בזמן אמת. כבר כיום, לחובבים מתקדמים, קיימת אפשרות לשלב תוכנות כמו SVP (Smooth Video Project) המשתמשות ב-AI להוספת פריימים. אישית, אני לרוב נמנע מהחלקת תנועה מלאכותית כדי לשמור על המראה הקולנועי, אך הידיעה שהפלטפורמה הממוחשבת שלי מסוגלת – אם ארצה – לבצע שיפורים כאלו, נותנת שקט נפשי ששום מגבלה טכנית לא תמנע ממני את חוויית הצפייה המועדפת.
  
  

• סקיילינג ושדרוג תמונה (Upscaling) – כאן נכנסת הבינה המלאכותית

  רבים מהסרטים שאנו צופים בהם אינם 4K מלא. אוסף התוכן שלי, למשל, כולל קלאסיקות ב-1080p, סדרות טלוויזיה ישנות יותר, ואפילו סרטי אנימציה משפחתיים ב-SD. גם בסרטי 4K, מרכיבי צבע וכמה שלבי עיבוד דורשים הגדלת רזולוציה (למשל Upscale של רכיב הצבע הכרומטי 4:2:0 ל-4:4:4). madVR התפרסם במיוחד באלגוריתמי ה-Upscaling המתקדמים שלו, המכונים NGU (Next Generation Upscaling). אלגוריתמים אלו פותחו תוך שימוש ברעיונות של לימוד מכונה ורשתות עצביות, ומסוגלים לחדד פרטים באופן חכם בהרבה מפילטרים מסורתיים.בפועל, כאשר madVR מגדיל וידאו מ-1080p ל-4K אצלי, התוצאה מדהימה: התמונה חדה אך לא מלאכותית, קווי מתאר נקיים ללא "הילות" והפרטים הקטנים מקבלים נוכחות כאילו היו שם ברזולוציה המקורית. האלגוריתם יודע להבחין בין קצוות (שדורשים חדות) לבין אזורים חלקים (שדורשים החלקה ומניעת רעש) – במובן מסוים, הוא "מבין" את התוכן במידה מסוימת, דבר שמזכיר מאוד גישה של בינה מלאכותית. כמי שמתמצא בתחום ה-AI, אני מתרשם מהאיזון שאלגוריתם ה-NGU משיג בין חדות לרכות, ומהאופן שבו הוא שומר על טקסטורות טבעיות. עבור טעמי האישי, בחרתי בפרופיל NGU Sharp עבור העלאת רזולוציית luma (עוצמת האור) ו-NGU Soft עבור chroma (צבע), כדי לקבל תוצאה שגם מפורטת וגם נטולת רעשים.נכון, גם ל-Nvidia Shield היה קלף "AI Upscaling", אך בשימוש מעשי הרגשתי שזו יותר הבהוב שיווקי: הוא עבד בעיקר עם תוכן 720p/1080p ועדיין נטה ליצירת ארטיפקטים מוזרים לעיתים (פרטים מוגזמים). ב-madVR, הגמישות להתאים את רמת החידוד/החלקה וכוח העיבוד העודף של GPU גיימינג – מאפשרים לשדרג וידאו באיכות שעולה על כל קופסה ייעודית.כדאי להזכיר שגם Chroma Upscaling (שדרוג רכיב הצבע) מבוצע ב-madVR באלגוריתמים מתקדמים, מה שמונע הופעת מריחות צבע בשולי אובייקטים בעלי צבעים רוויים. סטרימרים לרוב משתמשים בשיטה פשוטה יותר שעלולה לגרום לאובדן חדות צבע באזורים עדינים.

אפילו פעולת Downscaling (הורדת רזולוציה) – רלוונטית למשל אם מפעילים חומר מקור 4K על תצוגת 1080p – מבוצעת ב-madVR עם פילטרים שמנסים לשמור על פרטים מקסימליים בתמונה הקטנה יותר. הייתה לי התנסות מעניינת: השוואתי הקרנה של סרט 4K על המקרן (שאמנם מקבל 4K אך פנימית הוא מקרן e-shift שאפקטיבית קרוב ל-1080p) בשני אופנים – ישירות דרך סטרימר שנתן למקרן להקטין את הרזולוציה, ומול זאת דרך המחשב שבו הגדרתי ל-madVR להוציא 1080p לאחר Downscale איכותי. באופן לא מפתיע, הגרסה שבה המחשב ביצע את הקטנת הרזולוציה נראתה טוב יותר: פחות אבדן בפרטים הקטנים וחדות גבוהה יותר.במונחים של מספרים, madVR (ובמיוחד גרסת Envy) כבר מוכן לדורות הבאים: הוא תומך בהגדלת תמונה אף ל-8K, עם מנוע Scaling כה טוב שהוא מתואר כ"בלתי מתחרה" בתחום 4K ו-8K Upscaling. המשמעות היא שגם אם בעתיד אעבור למקרן 8K, סביר שהמחשב שלי עם madVR יוכל להזין אותו בתמונה משודרגת נהדר מתכנים ישנים יותר. זוהי השקעה גם לטווח הארוך באיכות.ומה בנוגע לבינה מלאכותית? כאן יש נקודה מעניינת: מפתחי madVR אמנם לא חשפו במלואם את סודות האלגוריתם, אך השם "NGU" מרמז לניצול שיטות של רשתות עצביות. במילותיי, madVR מבצע בפועל עיבוד חכם של התמונה, כמעט "משער" איך היא אמורה להיראות ברזולוציה גבוהה. כבעל רקע בתחום ה-AI, מצאתי עצמי מהרהר בתוצאות ומשפר עוד את ההגדרות: למשל, שילוב קל של Sharpening מבוקר אחרי ה-Upscale, על סמך הבנתי כיצד חדות יתר משפיעה על המוח האנושי בתפיסת פרטים. אפשר לומר שהשתמשתי ב"ידע בינה מלאכותית" כדי לדייק את המראה הסופי – כיוון שאני מודע למה אלגוריתם AI עלול להדגיש יתר על המידה, הייתי זהיר בהגדרות כדי לשמור על מראה טבעי. הסטרימרים המסחריים לא מאפשרים את מרחב המשחק הזה, וכאן עוד יתרון עבור הפתרון מבוסס המחשב.

madVR Envy מול פתרון מחשב ביתי – שיקולי עלות/תועלת

אי אפשר לדבר על madVR מבלי להזכיר את המוצר המקצועי שנולד ממנו: madVR Envy. ה-Envy הוא למעשה מחשב ייעודי מוכן מראש, בדמות מעבד וידאו עצמאי המתחבר בין הנגן/רסיבר למקרן. הוא מריץ תוכנה מבוססת madVR אך מגיע כ"קופסה שחורה" מלוטשת עם ממשק נוח, שלט רחוק, ועדכונים אוטומטיים. במילים אחרות, Envy מביא את איכות העיבוד של madVR לאלו שאינם רוצים (או יודעים) לבנות ולהגדיר מחשב ייעודי. אולם, לכל נוחות יש מחיר – ובמקרה של Envy המחיר גבוה מאוד. דגם ה-Envy הבסיסי (Core) מתחיל בסביבות 30,000 ש"ח, והדגמים המתקדמים (Envy Pro, Envy Extreme) עולים אף כפול מכך. השאלה המתבקשת: האם ההשקעה הזו מוצדקת, או ש-HTPC עם madVR מספק "אותו דבר בזול"?

יתרונות madVR Envy:

• פשטות ושירות: חיבור ה-Envy פשוט – התקן HDMI סטנדרטי. אין צורך להתקין Windows, לגרום לתוכנה לעבוד, או לחשוש מעדכוני דרייבר בעייתיים. הממשק נגיש, וכיוון שהוא מוצר צרכני, יש תמיכה טכנית וקהילה מסודרת. עבור מי שלא רוצה להתעסק עם מחשבים, ה-Envy הוא פתרון "כסף קונה נוחות".
• אמינות ויציבות: ה-Envy בנוי ומוגן כ"מכשיר סלוני". המארז תוכנן לקירור שקט, למניעת התחממות גם אחרי שעות של פעולה. אין בו תוכנות צד שלישי שעשויות לקרוס, וכל המשאבים קבועים למשימת עיבוד הווידאו. לעומת זאת, מחשב כללי עלול לסבול מבעיות תוכנה, קריסות Windows מדי פעם, צורך בהגדרות ועדכונים שוטפים.
• פיצ’רים קנייניים: גרסאות Envy העדכניות כוללות יכולות שטרם הגיעו (נכון להיום) לגרסת התוכנה החינמית במלואה. למשל, MotionAI שהזכרנו, או שילוב קל של חיישני תמונה חיצוניים (כמו לכיול אוטומטי). יתכן גם שהאלגוריתמים מלוטשים יותר ובעלי אופטימיזציות סודיות. Envy הוא חוד החנית מבחינת madVR Labs, ומי שמשקיע בו נהנה מכל מה שיש למפתחים להציע – עכשיו ובעדכוני קושחה עתידיים.
• ריבוי כניסות ושרשור מקורות: Envy מתוכנן לשילוב במערכת קולנוע – יש לו מספר כניסות HDMI, מה שמאפשר לחבר קונסולת משחקים, ממיר כבלים וכו’ וליהנות משיפור התמונה בכל מקור. בפתרון HTPC, רק המדיה המנוגנת במחשב עצמו נהנית מיתרונות madVR (כלומר, לא ניתן בקלות לשפר אות HDMI חיצוני בלי חומרה משלימה כמו כרטיס לכידה, מה שמסבך מאוד). למי שיש מקורות מגוונים, Envy מספק פתרון כולל.

חסרונות ויתרונות של HTPC עם madVR (מול Envy):

• בראש ובראשונה, עלות. מחשב חזק עם כרטיס גרפי עוצמתי הוא אמנם רכיב יקר (במיוחד כרטיסים מהדורות החדשים שעשויים לעלות עשרות אלפי שקלים בפני עצמם), אך עדיין – ניתן לבנות מערכת מעולה בפחות ממחצית מחירו של Envy base. למעשה, רבים בוחרים בפתרון HTPC כי כבר יש להם חלקי חומרה או מחשב גיימינג שבשעות הערב יכול לשמש גם לניגון סרטים. יחס העלות/תועלת כאן נוטה בבירור לטובת המחשב, אם מוכנים להשקיע את המאמץ. ישנם אנשים שפשוט לא יכולים להצדיק הוצאה של עשרות אלפי שקלים על מעבד תמונה, טוב ככל שיהיה, ופתרון ה-HTPC נותן תוצאה דומה בתקציב "אנושי" יותר.
• גמישות ושדרוג: בעוד ה-Envy הוא קופסה סגורה (עם אופציית שדרוג חומרה עתידית בתשלום דרך היצרן), מחשב מאפשר לך לשדרג באופן עצמאי. התקדמו כרטיסי המסך? אפשר להחליף. יצא פורמט וידאו חדש? תוכנות הנגן במחשב ישודרגו לתמוך בו. ב-Envy אתה תלוי ביכולת החברה לשחרר עדכונים (שאמנם היא עושה, אך תמיד קיים סיכון של התיישנות לאורך שנים). מבחינתי, הידיעה שאם ארצה לשפר ביצועים – אוכל פשוט להתקין RTX מדור חדש יותר – היא יתרון משמעותי.
• התאמה אישית: למרות שממשק Envy נוח, הוא לא חושף כל פרמטר זעיר למשתמש. המון הגדרות "מומחה" שראינו ב-GUI של madVR במחשב אינן נגישות ב-Envy כדי למנוע בלבול. עבור 90% מהמשתמשים זה דבר טוב, אך לפריקי שליטה מוחלטת (כמוני) ה-HTPC מאפשר להגיע "מתחת למכסה המנוע". למשל, אם רציתי לשלב פילטר חיצוני נסיוני בשרשרת (דוגמת מנגנון להפחתת רעש ספציפי או כתובית שקופה), במחשב יש לי איך לעשות זאת. ב-Envy – מה שיש הוא מה שיש.
• ריבוי שימושים: המחשב בחדר שלי לא חייב לשמש רק כמעבד וידאו. הוא גם נגן מדיה מלא , הוא מסוגל להריץ משחקי מחשב על המסך הגדול, והוא אפילו משמש אותי כשרת מדיה לשאר הבית. כלומר, ה"עודף" שמספק המחשב מתועל לשימושים נוספים, בניגוד ל-Envy שמחכה רק לסיגנל וידאו כדי לעשות את עבודתו. עבורי זה ניצול טוב יותר של ההשקעה בחומרה. מצד שני, יש שיראו בזה חיסרון – מחשב רב-תכליתי עלול להסתבך, להתקלקל או להידבק בתקלות אם משתמשים בו להרבה דברים.

לסיכום נקודה זו, ניתן לומר שאם כסף לא היה שיקול, Envy הוא פתרון חלומי שנותן כמעט את כל הטוב של madVR בלי כאב ראש. אולם, המציאות היא שעבור חובב עם תקציב מוגבל, בניית HTPC היא הבחירה ההגיונית – מקבלים אולי 90%–95% מהביצועים של Envy Extreme (ואף שווי ערך ל-Envy Core/Pro) בעלות נמוכה משמעותית, תוך ויתור על מעט נוחות. בהחלט יש מקום לשיקול אישי: מי שפחות מבין בטכנולוגיה ויכול להרשות לעצמו, יעדיף לקנות Envy; אבל אני, עם הידע שלי והנכונות להשקיע זמן, בחרתי למקסם תמורה דרך HTPC.

השוואה לסטרימרים אחרים בשוק – האם משהו מתקרב?

דנו כבר ב-Zidoo, Apple TV ו-Shield, אך חשוב למקם את פתרון ה-madVR בהקשר שוק רחב יותר. יש עוד מספר סטרימרים ומכשירי מדיה מתחרים, למשל Dune HD, מכשירי Zappiti (שהיו פופולריים עד לאחרונה), נגני Blu-ray מתקדמים כמו Oppo UDP-203 שכוללים יכולות עיבוד, ואפילו פתרונות כמו Lumagen Radiance Pro – מעבד וידאו יוקרתי אחר. כיצד HTPC עם madVR ניצב מולם?

• איכות תמונה גרידא: מניסיוני ומהשוואות של אחרים, כרגע אין נגן מדיה משולב שנותן את אותה רמה של עיבוד כמו madVR ברמת מחשב. Lumagen Radiance, למשל, ידוע אף הוא ב-Tone Mapping מצוין ובשיפור תמונה, אך יש הטוענים ש-madVR (כמוצר תוכנה או Envy) עולה עליו במגוון הפיצ’רים וביכולת ההתאמה. יתרה מכך, madVR מציע פונקציות כמו התאמת יחס רוחב-גובה אוטומטית, הזזת כתוביות לשטח התמונה אם הן נפלו בשוליים, וכאמור עיבוד תנועה – שקשה למצוא כסט אחד במוצרים מתחרים. גם סטרימרים מבוססי Realtek (Zidoo, Dune) לא כוללים מנגנון דינמי מתקדם, אלא יותר "סט כלים" בסיסי. לכן בפן האיכותי הטהור, madVR בולט קדימה.
• פשטות שימוש וממשק: כאן דווקא הסטרימרים מנצחים. קשה להתחרות בפשטות של להדליק Apple TV ולבחור סרט באפליקציית Netflix. אפילו סטרימרים לכבדי-מדיה כמו Zidoo מציעים ממשקי ספריית סרטים מרשימים עם פוסטרים, תקצירים וכו’. בפתרון מבוסס מחשב אפשר אמנם להגיע למצב דומה (למשל, לשלב את madVR בתוך Kodi וליהנות מממשק Kodi המשובח), אך ההגדרה הראשונית מורכבת בהרבה. כמו כן, שליטה בסביבת PC דורשת לרוב מקלדת/עכבר או שלט ייעודי עם הגדרות, ולא תמיד עובדת חלק כמו שלט של סטרימר. אני פתרתי את זה באמצעות שלט Harmony שמדמה פקודות עכבר ומקלדת לשליטה בנגן – אבל זה עוד נדבך טכני שאדם מן השורה אולי לא ירצה להתמודד איתו.
• אמינות ותמיכה: סטרימרים, בהיותם מוצר צריכה, מקבלים עדכוני קושחה תקופתיים מהיצרן ונבדקים לעומק לעבודה בסלון. HTPC, מנגד, דורש "ניהול" – צריך לוודא ש-Windows לא מחליט לעדכן באמצע סרט, שדרייבר ה-GPU לא שובר תאימות ל-madVR (כן, קרה פעם), וששום תהליך ברקע לא מפריע. במילים אחרות, מי שבוחר ב-HTPC הופך בעל כורחו לטכנאי של עצמו. עבורי זה חלק מהתחביב, אך למשפחה למשל לא הייתי ממליץ זאת. גם סוגיות כמו זמן העלייה (Boot) של מחשב מול סטרימר שיוצא ממצב המתנה בשניות – משחקות תפקיד בחוויית השימוש היומיומית.
• יכולות מדיה אחרות: סטרימרים מצטיינים כיום בהיותם מרכזי מדיה כוללים – הם מריצים אפליקציות מוזיקה, סטרימינג, YouTube, משחקים קלים ואפילו מאפשרים צפייה ישירה בטלוויזיה לינארית (עם אפליקציות ספקים). מחשב כמובן יכול גם לעשות זאת, אך לעיתים נוחות האפליקציות בסטרימר גבוהה יותר. אצלי הדגש הוא סרטי קולנוע באיכות מלאה, ולכן ויתרתי על כל הפיצ’רים המשניים הללו. לאפל TV שלי היו פיצ’רים נהדרים כמו AirPlay, שילוב עם HomeKit וכו’, אבל מבחינתי הם לא שקלו מספיק מול שיפור התמונה שהשגתי. עבור משתמש אחר – ייתכן והם כן.
• הקהילה וחוכמת ההמונים: נקודה מעניינת היא שקיים היום ידע נרחב ברשת לגבי אופטימיזציית madVR, הגדרות מומלצות וכו’. את רוב מה שלמדתי, ספגתי מקריאה בפורומים (ישראלים ובינלאומיים) וממדריכים שונים ובפרט עבודת הכיול מול ה AI עם הפרומפטים הנכונים. בדומה לכך, ישנן קהילות סביב סטרימרים (למשל פורום זידו, פורום Shield וכו’) שמספקות טיפים ושיתוף הגדרות. ההבדל הוא שעבור סטרימר – בסוף אתה כבול למה שהיצרן איפשר; עבור madVR – הגבול הוא כמעט השמיים, והקהילה היצירתית תמיד מוצאת דרכים לדחוף עוד. למעשה, ראיתי אפילו מקרים של אנשים שמשלבים בתהליך madVR סקריפטי פילטרים מבוססי Machine Learning חיצוניים משלהם. זה כמובן למתקדמים בלבד, אך ממחיש שהפלטפורמה הפתוחה מעודדת חדשנות בקרב המשתמשים – משהו שאף סטרימר קנייני לא יוכל לחקות.

לאחר כל ההשוואות הללו, חשוב להבהיר: הסטרימרים המודרניים הם מכשירים מצוינים, והם מספקים תמורה מעולה ונוחות נהדרת לרוב המכריע של המשתמשים. ההחלטה שלי לוותר עליהם נבעה מכך שאני מוכן להקריב נוחות לטובת מקסום איכות – ואכן, השיפור היה מורגש וברור רק הודות לכך שיש לי מקרן ותנאי צפייה שמסוגלים לחשוף את ההבדלים. על מסך קטן יותר, או בתוכן סטרימינג דחוס, כנראה שלא הייתי מטריח עצמי בכל זאת.

סיכום: למי מיועד פתרון מבוסס madVR?

הבחירה ב-HTPC עם madVR על פני סטרימרים ייעודיים היא דוגמה קלאסית לגישת "עשה זאת בעצמך" בעולם האודיו-וידאו. עבורי, כאוהב טכנולוגיה וכפרפקציוניסט של איכות תמונה, זו הייתה ההחלטה הנכונה. הרווחתי שליטה מוחלטת בכל פרמטר של התמונה, שיפרתי את חוויית ה-HDR והמראה הקולנועי במקרן שלי, וקיבלתי טעימה ממה שמעבדי וידאו עתירי-תקציב עושים – בעלות נמוכה בהרבה. למעשה, ניתן להתבונן בזה כ"מסלול עוקף" ל-Envy: במקום להוציא עשרות אלפים על קופסה מוכנה, השקעתי כמה אלפים בודדים במחשב חזק ובזמן למידה, והגעתי לתוצאה קרובה מאוד.

עם זאת, חשוב לסייג: פתרון כזה לא מתאים לכל אחד. אם אתם מחפשים מערכת פשוטה שכל בני הבית יוכלו להדליק ולתפעל בלי דאגות – כנראה שסטרימר איכותי או נגן דיסקים טוב יהיו הבחירה הנכונה. המחשב עם madVR דורש תחזוקה, סובל מתסמיני "מחשב" (עדכונים, הגדרות, סנכרוני אודיו לעיתים) ודורש סבלנות. גם העלות, אף שהיא נמוכה יחסית ל-Envy, עדיין יכולה להיות גבוהה אם שואפים להריץ את כל הפיצ’רים הכבדים (כרטיסי גרפיקה חזקים אינם זולים).בסופו של יום, ההחלטה לוותר על הסטרימרים הייתה עבורי חלק מתהליך הפיכתו של חדר הקולנוע הביתי למשהו מקצועי יותר. כעת, בכל צפייה בסרט 4K HDR מהמבחר האישי שלי, אני נהנה מתמונה שגורמת לי לחייך: הצבעים עמוקים ומדויקים, כל פריים מואר בדיוק כפי שהעין אוהבת, התנועה חלקה והחדות מקסימלית אך טבעית. שילוב הידע והניסיון שלי בבינה מלאכותית בתהליך – בין אם בהבנת אלגוריתמי ה-Upscaling או כיוון מנגנוני השיפור – רק חיזק את תחושת השליטה בתוצאה. מבחינתי, אין דרך חזרה: קשה מאוד אחרי כל זה לשבת מול סטרימר סטנדרטי ולראות תמונה "בסדר" בלבד.

בשורה התחתונה: למי שחי ונושם איכות וידאו, ומוכן להשקיע – פתרון מבוסס madVR הוא הבחירה האולטימטיבית כיום. הוא מגשר על הפער בין ציוד הצרכן לציוד ההקרנה המקצועי, ומוציא את המיטב מכל סרט ומכל מקרן. ההחלטה לנטוש את הנוחות של הסטרימרים לא הייתה קלה, אך עבורי היא השתלמה מכל בחינה מקצועית. עכשיו, בכל הקרנת סרט בבית, אני מרגיש קצת כמו מפעיל קולנוע פרטי עם מעבד תמונה מהעתיד – והתוצאות נראות לעין.