מדוע עברתי למגברי Class D

אני עוסק בתחום האודיו מזה שנים רבות, וחוויתי מגוון רחב של מגברי סטריאו – החל במגברי מנורות זוהרים וכלה במגברי טרנזיסטור Class A כבדים. תמיד נמשכתי ל"קסם" של המנורות ולצליל הנקי של הגברה בקלאס A, אך לאחרונה ביצעתי שינוי משמעותי במערכת שלי: עברתי להגברה בטופולוגיית Class D. במערכת הנוכחית שלי, המבוססת על הקדם-מגבר Audiophonics AP310 והמגבר הסטריאו Audiophonics AP300-S500NC (מגבר Class D המבוסס על מודול NCore NC502MP), גיליתי עולם חדש של סאונד. במאמר זה ארצה לשתף מדוע ביצעתי את המעבר הזה, וכיצד מגברי Class D המודרניים מסוגלים לספק חוויית האזנה ברמה אודיופילית גבוהה, כל זאת תוך שילוב התרשמות אישית וניתוח טכני מעמיק. בדרך נבצע גם השוואות ישירות למגברי מנורות ו-Class A, בהתייחסות להיבטי הצליל השונים: תחושת ואופי הסאונד, בימת הצליל (soundstage), שקיפות, דינמיקה, אמינות, יעילות תרמית, רזולוציה, התאמה לרמקולים, תחזוקה ורעש רצפה. חשוב להדגיש כבר בתחילת הדברים – מגבר Class D הוא מגבר אנלוגי לחלוטין, ולא מגבר דיגיטלי כפי שיש הנוטים לחשוב.

הבהרה: Class D – אנלוגי, לא דיגיטלי

ראשית, ניישר קו לגבי הטכנולוגיה עצמה. השם "Class D" עשוי להטעות חלק מהאנשים לחשוב שמדובר בהגברה דיגיטלית. בפועל, ה-"D" בא רק בעקבות A, B, C בסדר האלפביתי של סיווגי המגברים, ואין משמעותו "Digital". מגבר Class D פועל בשיטת מיתוג אנלוגית: האות האנלוגי המוזן אליו (מוסיקה) מומר בתוך המגבר לשרשרת פולסים מהירים (PWM – מודולציית רוחב פולס) בתדר גבוה מאוד (בדרך כלל מאות קילו-הרץ, הרבה מעל תחום השמע). רוחב הפולסים משתנה בהתאם לעוצמת האות הרצוי בכל רגע – פולס צר מייצג אות חלש, ופולס רחב מייצג אות חזק טרנזיסטורי ההגברה במגבר (במקרה של המגבר שלי – MOSFET במודול NCore) פועלים כמתגים הנכנסים למצב On/Off בהתאם לאות הפולסים הזה, במקום לעבוד במצב ליניארי רציף כמו במגברי Class A/AB. לאחר שלב המיתוג, שרשרת הפולסים עוברת דרך מסנן Low-Pass (מסנן מעבר נמוכים פסיבי) שמחליק ומסיר את רכיבי התדר הגבוה, ומשאיר רק את המעטפת האיטית של הפולסים – שהיא למעשה גל האנלוג המקורי שהוגבר. במילים אחרות, האות נותר אנלוגי לכל אורך התהליך; אין שום המרה של המוסיקה לקוד בינארי (0/1) כמו בממיר דיגיטלי . התוצאה היא הגברה אנלוגית יעילה ביותר: במקום שהטרנזיסטורים יבזבזו אנרגיה כחום, הם עובדים ברוב הזמן במצבי "כבוי" או "מלא" וכך כמעט שלא מפזרים חום מיותר. את יתרונות היעילות הזו ארחיב בהמשך, אבל נקודת המפתח כאן – Class D היא שיטת הגברה אנלוגית מודרנית, ולא "הגברה דיגיטלית". המשמעויות הסוניות שלה תלויות לחלוטין באיכות התכנון והרכיבים, ולא בפורמט ספרתי כלשהו.

אופי הצליל ובימת הצליל: ניטרליות מודרנית מול "הקסם" הישן

אחד החששות שהיו לי לפני המעבר ל-Class D היה לגבי אופי הצליל. התרגלתי במשך השנים לחום ולנימה הייחודית של מגברי המנורות, שסיפקו לי לרוב טונאליות עשירה עם נטייה לחמימות קלה. במגברי המנורות הטובים חוויתי מדי פעם תחושה שצלילים – במיוחד בכלי נגינה אקוסטיים וקולות זמרה – מקבלים מין "מעטה" חלק ונעים לאוזן. בנוסף, רבים ממגברי המנורה מצטיינים בבימת צליל גדולה ותלת־ממדית; ישנה תחושה של עומק ואוויר סביב הכלים, כאילו ההגברה מוסיפה מימד של הילה לחלל ההקלטה. גם מגבר ה-Class A הטרנזיסטורי שהיה ברשותי הפיק צליל טבעי ונקי מאוד, עם במה יציבה וממוקדת. ההגברה בקלאס A נטתה להיות ניטרלית יותר מטבעה (במיוחד בעיצוב טוב), אך לעיתים בכל זאת מתקבלת "מתיקות" קלה הנובעת מעיוות הרמוני מסדר שני זעיר, שמזכירה מעט את אופי המנורות.כאשר חיברתי לראשונה את מגבר ה-AP300-S500NC Class D למערכת, הייתי דרוך לבחון האם אוותר על אותה תחושת קסם שחוויתי קודם. להפתעתי הרבה – ולשמחתי – גיליתי שהצליל שמגבר Class D מודרני מפיק יכול להיות שקוף וניטרלי לגמרי, מבלי לחסר תחושת חיים או מוסיקליות. למעשה, הצליל שהתקבל היה נאמן מאוד למקור: לא "חם" או "עגול" בצורה מלאכותית, אבל גם לא קר, חד או קליני כפי שהמיתוס הישן על Class D היה גורם לחשוש עם המגבר החדש, אני שומע את האופי הטונאלי של ההקלטה ושל הרמקולים עצמם, ולא תחושת "גוון" שהמגבר מוסיף. עבורי זה יתרון גדול – המגבר מתפקד כ"צינור" נקי שמעביר את המוסיקה כפי שהיא, ללא צבע משלו. אחרי תקופת האזנה, הגעתי למסקנה שאני לא מרגיש שחסר לי אותו "חום" של המנורות; המוסיקה עדיין נשמעת סוחפת ומרגשת, רק באופן נקי יותר. למשל, קטעי ג'אז אקוסטיים עדיין נהנים מגוון כלים טבעי ושופע – בקונטרבס אני שומע את גוף העץ והתהודה, בפסנתר את הברק והעמקות – רק ללא השומנים העודפים שחלק ממגברי המנורות היו מוסיפים מסביב.ומה לגבי בימת הצליל? גם כאן Class D הפתיע אותי לטובה. הסטריאו שנתקבל באמצעות ה-AP300-S500NC פרוש לרוחב ולגובה, עם עומק משכנע לא פחות מבמערכות הקודמות שלי. למעשה, בגלל הרקע השקט יותר (אליו אתייחס בהמשך), אני מגלה שאני שומע פרטים עדינים של האקוסטיקה בהקלטות – הדהוד של אולם, שכבות של אפקטים – בצורה ברורה יותר, מה שתורם ליכולת לדמיין את מיקום הנגנים והזמרים בחלל. התוצאה היא הפרדת כלים מצוינת: כל כלי שוכן במקומו על הבמה המדומיינת, עם "אוויר" ביניהם, והתחושה הכללית היא של סאונד פתוח ומדויק. אם במגברי מנורות הייתה לעיתים נטייה לטשטש מעט את הגבולות (מה שנתפס אמנם כ"מרחף" ורחב), הרי שכאן הבמה אולי מעט יותר "מדויקת" ותחומה – אך בלי לוותר על האשליה התלת-ממדית. במילים אחרות, לא הרגשתי שמגבר ה-Class D "שטוח" או חסר עומק; הוא מציג את הבמה כפי שהוקלטה, ללא תוספת משל עצמו. עבור הקלטות טובות המשמעות היא במה מרשימה ממש (כולל תחושת חלל אמיתית), ועבור הקלטות בינוניות – המגבר לא יסתיר את מגבלותיהן. מדובר בניטרליות שאני אישית מעדיף בשלב ההגברה. מי שמחפש במת צליל ענקית ו"אפקטים" שיודגשו תמיד, אולי ימשיך להעריך ציוד מנורות מסורתי, אך לטעמי Class D מודרני מעניק איזון מצוין בין דיוק מוזיקלי להנאה רגשית. אני מרגיש שאני קרוב יותר להקלטה המקורית כעת, אבל המוזיקה לא הפכה יבשה – היא עדיין מעוררת בי רגש, רק בצורה ישירה וכנה יותר.

שקיפות, רזולוציה ורעש רצפה: כל הפרטים ללא לחישות

אם יש מילה אחת שהייתי משתמש בה לתאר את ההבדל העיקרי ששמעתי עם המעבר להגברת Class D, היא שקיפות. כבר ברגע הראשון שמתי לב לרקע השקט באופן יוצא דופן שמגבר ה-AP300-S500NC מספק. כשאין מוזיקה (למשל בהפסקות שבין קטעים), פשוט אין שום רעש הנשמע מהרמקולים – גם אם מגבירים את הווליום לגבהים. עם המגברים הקודמים שהיו לי, תמיד היה איזשהו "רחש" קל או המהום זעיר ברקע כשמדביקים אוזן לטוויטר של הרמקול, במיוחד במגברי מנורות שהשמיעו לעיתים רעש רצפה מוחשי (תוצר של רעש טרמי בשפופרות או אספקת מתח לא אידיאלית). גם חלק ממגברי ה-Transistor Class A/AB חוטאים ברמת רעש כלשהי, אם כי נמוכה מאוד. במקרה של מגבר ה-Class D שלי – הרקע פשוט שחור משחור. יחס אות-לרעש (S/N) של מודול NCore איכותי הוא באיזור 120dB ומעלה, ערך שפירושו שהרעש הזמין זניח לחלוטין ביחס למוזיקה. במגברי Class D מהדור החדש, תכנון נכון מצליח לדכא לחלוטין רעשי מיתוג כך שאפילו עם רמקולים רגישים מאוד, לא נשמע "ששש..." או ציוץ כלשהו מהרכיב הגבוה. ההבדל הזה מתבטא ברזולוציה גבוהה יותר: כשהרקע שקט לגמרי, קל לי להבחין בפרטים דקים בהקלטות שלא בלטו קודם. למשל, במעבר שקט ביצירה קלאסית יכולתי לראשונה לשמוע clearly את נשימותיו של המנצח ודפדוף התווים ברקע – פרטים שבקושי הבחנתי בהם לפני כן. הדינמיקה המיקרו-עדינה – אותה יכולת לשחזר שינויי עוצמה ותוכן דקים ביותר – הורגשה יותר. הכל נשמע פשוט נקי, כאילו מוסר מסך דק שהיה פרוס על הצליל. התחושה מזכירה לי מעבר מציוד אנלוגי מיושן למדיוק דיגיטלי – אך כאן כאמור אין שום דיגיטציה של הצליל, אלא פשוט עיוותים ורעשים אולטרה-נמוכים.ראוי לציין שהשקיפות הזו היא חרב פיפיות: מגבר Class D איכותי, בגלל היותו "חי שקוף", עלול לחשוף הקלטות או רכיבי מערכת אחרים שאינם במיטבם. מוזיקה שהוקלטה או הופקה באופן צורם תישמע כך, משום שהמגבר לא "מרכך קצוות" או מחמיא במכוון. אצלי במערכת, למרבה המזל, שאר הרכיבים (הקדם-מגבר, המקור והרמקולים) כולם ברמת איכות גבוהה ותואמת, כך שהתוצאה הסופית פשוט מדגישה את היתרונות. ה-Audiophonics AP310 ששודך למגבר הוא קדם-מגבר אנלוגי איכותי עם שבב עוצמת MUSES72320, המתוכנן למינימום עיוות ורעש משל עצמו. יחד, השרשרת כולה נטולת "רעש" מורגש. פעם ראשונה שאני יכול לומר בביטחון שאני שומע רק את המוזיקה ולא את המערכת. מבחינת רזולוציה, חוויתי שדרוג ביכולת "להציץ" לתוך המיקס: שכבות של כלים וקולות שמתנגנים יחד נותרות נפרדות וברורות. קולות רקע, למשל, ניתנים לעקיבה גם בעיבודים עמוסים מאוד, כי המגבר לא "ממרח" אותם עם הכלים הדומיננטיים. גם הצלילים הגבוהים (מצילות, כינורות בפורטה וכו') נשארים מפורטים ונקיים, ללא גרעיניות או "צבע פלסטיק" שלעיתים יוחס למגברי Class D ישנים. למעשה, מידת העיוות של מגבר ה-NCore היא כה נמוכה (בסדר גודל של 0.001% ואף פחות בהרבה מתחום השמע) שכל מה שאני שומע הוא את האות המוזיקלי עצמו. תחושת ה"הסרת מסך" הזו הייתה עבורי אולי הגורם המכריע להבין שחל כאן שינוי טכנולוגי אמיתי: Class D חדיש יכול להישמע טבעי לחלוטין ולא משאיר סימן משלו על הסאונד. השקיפות והרזולוציה הן ברמה שאפילו מגברי Class A מצוינים היו מתגאים בה, והפער ההיסטורי שהיה קיים (כאשר מגברי Class D נחשבו לנחותים באיכות הצליל) פשוט נסגר – ואף התהפך. היום, בשמיעה עיוורת קשה מאוד להבחין בין מגבר Class D איכותי למגבר Class A/AB איכותי, כי שניהם יכולים להעביר את המוזיקה ללא צבע וללא אובדן מידע

דינמיקה ושליטה ברמקולים: כוח בראש שקט

אחד היתרונות הבולטים ששכנעו אותי לעבור ל-Class D הוא יכולת הדינמיקה והשליטה בעומס שמגברים אלה מציעים. המגבר שלי מספק עד 2x500W לערוץ על 4Ω (כ-2x350W על 8Ω) – עוצמה אדירה בכל קנה מידה ביתי.לשם השוואה, מגבר המנורות שהיה ברשותי בעבר סיפק כ-20 או 30 וואט לערוץ, ומגבר ה-Class A הטרנזיסטורי הקודם היה בהספק של כ-50W לערוץ. המשמעות היא שכעת יש לי רזרבות כוח עצומות להניע את הרמקולים, הרבה מעבר למה שנדרש להאזנה רגילה. אבל עניין ההספק אינו רק לשם עוצמה מרבית; הוא מורגש בעיקר בדינמיקה – ביכולת של המגבר לספק פסגות של אות (טרנזיאנטים) באופן מיידי וללא קירבה לגבול היכולת. במוזיקה, רגעים דינמיים כמו תופים רועמים, הפרצות תזמורתיות פתאומיות או ריף גיטרה מתפרץ – כולם קיבלו אצלי עוצמה ונוכחות מוגברת. הקפיצות בעוצמה מגיעות ללא שום תחושת דחיסה או מאמץ. בעבר, עם מגברים נמוכי-הספק יותר, הייתי חש בשלב מסוים שהם "מתאמצים" – למשל, תו בס מאוד חזק היה עלול לגרום לתחושת לחץ קלה, כאילו המגבר נדחק לקצה גבול היכולת. כעת, עם 500W ברקע, המגבר אפילו לא מזיע באותן סיטואציות. התחושה היא של רוגע וביטחון – אני יודע שלמגבר יש מספיק "כוח סוס" לכל דרישה מוזיקלית, ואין חשש מעיוותי קליפינג פתאומיים. אגב, ניסיתי לנצל זאת ולהגביר לעוצמות גבוהות מאוד לרגעים (זהירות: רק לבדיקות קצרות כשהחדר ריק מאנשים!), והמגבר עמד בכך ללא שום קושי – הצליל נותר יציב וברור גם בווליום מחריש אוזניים. עבור מי שיש לו רמקולים "צמאי זרם" או חדר האזנה גדול, זהו יתרון משמעותי: Class D מאפשר להשיג עוצמות שדורשות בד"כ מגברי ענק כבדים, אך באריזה קומפקטית.לא רק העוצמה הכוללת מרשימה, אלא גם השליטה בדרייברים של הרמקול. מגברי Class D טובים מתאפיינים בעכבת יציאה נמוכה מאוד וב-Damping Factor גבוה במיוחד, לא רחוק מזה של הגברת Class A/B מהשורה הראשונה. במקרה של מודול ה-NCore שלי, יש גם משוב שלילי שמעגלו לוקח בחשבון את האות לאחר מסנן היציאה, מה שמבטיח שתגובה התדרים תישאר שטוחה ולא תלויה בעומס הרמקול. בפועל, כאשר חיברתי את המגבר לרמקולים שלי, שמתי לב לשיפור בדיוק הבס ובשליטה בו. צלילי בס פתאומיים – למשל, קיק דרם או צ'לו בצליל נמוך – יוצאים "מפוסלים" יותר: הבס הדוק, מהיר, ללא זנבות מיותרים. מגברי המנורות שהיו לי בעבר נטו להפיק בס רך ופחות מחודד, לעיתים קרובות בגלל מקדם שיכוך (damping) נמוך שלהם – דבר שיכול לגרום לווופר "להתנדנד" קצת יותר ממה שצריך. במגבר ה-Class D, הווופרים נעצרים כמו שצריך בדיוק ברגע שהם אמורים לעצור. גם בהאזנה בעוצמה נמוכה, הבס עדיין מורגש ומוגדר, ולא נעלם. שליטה זו ברמקול באה לידי ביטוי גם בתחום המידריינג' והטרבל: אין תחושה שהרמקול "בורח" בתדרים מסוימים. למעשה, תגובת התדר של המגבר היא שטוחה מאוד בלי קשר לעומס – בין אם חיברתי רמקול 8Ω קל, או רמקול 4Ω קשה יותר, הסיגנל המועבר נותר ללא שינוי בגוון. זה חשוב, כי מגברי מנורות (במיוחד עם טרנספורמרי יציאה) יכולים לשנות מעט את האיזון הטונאלי בהתאם לרמקול – לדוגמה, אם לרמקול יש עכבה נמוכה במיוחד בתדרי הבס, ייתכן שהמנורות לא יתנו שם את מלוא האנרגיה והתוצאה תהיה בס רזה יותר. עם Class D, הרמקול מקבל מה שמגיע לו לפי ההקלטה, לא לפי גחמות ההתאמה החשמלית.יתרון נוסף שגיליתי הוא התאמה כמעט לכל רמקול. למגבר Class D טוב לא משנה במיוחד אם הרמקול בעל נצילות נמוכה (לדוגמה 85dB) או גבוה מאוד (100dB); אם הוא 8Ω נומינלי או יורד ל-3Ω במינימום – הוא יוכל להתמודד. ישנם מודולי Class D (כולל ה-NCore שברשותי) שאפילו יספקו יותר הספק בעומס 4Ω מאשר ב-8Ω, מה שמעיד על התאמה מצוינת לרמקולים קשים. במקרה שלי, הרמקולים אמנם יחסית "נוחים" להנעה, אך אני שקט נפשית שגם אם אחליף בעתיד לרמקול גדול וצמא זרם, המגבר יהיה מסוגל לספק את הנדרש. כבר כעת יצא לי לחבר את המגבר לזוג רמקולים רצפתיים גדולים של חבר, הידועים כמאותגרים להנעה, והתוצאה הייתה מרשימה: המגבר דחף אותם בקלות, עם אפס נפילות מתח או קושי, והפיק מהם סאונד מלא אפילו בעוצמות גבוהות וקטעי באס כבדים. יתרה מזאת, בגלל רקע הרעש הנמוך שהוזכר, אפילו עם רמקולים רגישים מאוד לא שומעים שום המהום או רחשים כשהמגבר דולק ללא מוזיקה. דמיינו מגבר מנורות של 100W שהיה שוקל 30 קילו ונראה כמו תנור – ועכשיו מחליף אותו קופסה במשקל כמה קילוגרמים בודדים, שעושה לפחות את אותה עבודה ואפילו יותר טוב בהרבה היבטים. זה פחות או יותר מה שחוויתי, והמעבר הזה הוכיח לי עד כמה ההתקדמות הטכנולוגית בתחום ההגברה פתחה אפשרויות חדשות שאני יכול ליהנות מהן בפועל מדי יום.

יעילות תרמית, אמינות ותחזוקה: החיים הקלים (והקרים) עם Class D

הצצה לטכנולוגיה: בתמונה ניתן לראות את מודול ההגברה Hypex NC502MP שבתוך המגבר שלי – לוח קומפקטי שמשלב את ההגברה וספק הכוח. למרות מידותיו הצנועות, מודול זה מסוגל לספק עד 500 וואט לכל ערוץ ביעילות של ~90%, וכמעט אינו זקוק לקירור מסיבי. יעילות כזו היא סימן ההיכר של הגברת Class D, והיא מביאה לשורת יתרונות פרקטיים שלא הכרתי קודם. למשל, פליטת החום של המגבר נמוכה מאוד. אחרי שעות של האזנה בווליום בינוני-גבוה, גוף המגבר פושר בלבד. בהשוואה לכך, מגבר ה-Class A שהיה לי התחמם למגע תוך דקות והפך לממש לוהט לאחר שעה – מספיק כדי לשמש כהסקה בחורף (ובקיץ, כגורם הזעה...). עם Class D כבר אין "רדיאטור" בסלון; המגבר מבלה את רוב זמנו בקושי חמים, גם כשהוא מנגן בעוצמה. זאת מפני שכאשר אין אות, הטרנזיסטורים בכמעט כיבוי מלא ואינם מבזבזים אנרגיה כחום סתם. המשמעות המעשית היא נוחות: אפשר להאזין לאורך שעות ארוכות ללא דאגה שהציוד או חדר ההאזנה יתחממו יתר על המידה. אני זוכר שפעם נאלצתי לכבות מגבר מנורות מסוים באמצע האזנה ארוכה כי חששתי לו מהתחממות יתר (וגם לי ולחשבון החשמל שלי). כעת, ה-AP300-S500NC פשוט ממשיך לנגן ללא תלות בזמן, בלי דרמות. ניתן אפילו להשאיר אותו דולק כל הזמן מבלי להרגיש בצריכת חשמל מוגזמת או להתחמם – הוא צורך בהיעדר אות מעט מאוד הספק. מבחינתי זה יתרון גדול: המגבר תמיד מוכן לפעולה, ואין צורך בטקס "חימום מקדים" כמו שהיה עם מנורות (שהיו צריכות כמה דקות להגיע לטמפרטורת עבודה אופטימלית בכל הפעלה).מבחינת אמינות ותחזוקה, התחושה היא שעברתי מרכב אספנות שדורש תשומת לב מתמדת למכונית מודרנית ואמינה. מגברי מנורות, עם כל היופי שלהם, דורשים תחזוקה – צריך להחליף שפופרות בערך פעם בשנה-שנתיים (תלוי בשימוש), לכוון bias (מתח הזרם לשפופרות) מדי פעם, ולדאוג לאוורור טוב כדי שלא יתחממו מדי. בכל הפעלה ותזוזה יש גם סיכון ששפופרת תתקלקל או תשרוף נתיך. גם מגברי Class A טרנזיסטוריים, אף שאינם דורשים החלפת רכיבים לעיתים קרובות, עדיין סובלים מהחום הרב: חום מתמשך שוחק רכיבים אלקטרוליטיים (כמו קבלים) לאורך זמן, כך שאחרי מספר שנים ייתכן ויידרש שיפוץ או החלפת חלקים. בחלקם יש גם מאווררים (Fans) שיכולים לצבור אבק או להרעיש. לעומת זאת, במגבר Class D כמו שלי, אין שום חלק שדורש תחזוקה שוטפת. אין שפופרות להתבלות, ואין מאווררים (הקירור פסיבי ופשוט). כל הרכיבים עובדים רחוק מאוד מגבולות היכולת התרמית שלהם, כך שאורך החיים הפוטנציאלי שלהם רב. אני מצפה שהמגבר ישרת אותי נאמנה שנים ארוכות ללא צורך אפילו לפתוח את המכסה. יתרה מזו, מודולי Class D מודרניים באים עם שלל הגנות פנימיות חכמות – הגנות מיתר זרם, קצר, עומס חריג וכו'. הדבר מוסיף לי שקט נפשי: גם אם בטעות יגרם קצר על יציאת הרמקולים או עומס חריג, המגבר ידע לכבות את עצמו לפני שייגרם נזק. זה לא שמגברי Class A/AB לא מוגנים – רבים מהם כן – אבל במגברי מנורות לדוגמה, קצר ביציאה עלול להיות אירוע מסוכן לשפופרות היקרות. ברמה היומיומית, כיף לי לדעת שאני יכול פשוט להפעיל ולכבות את המגבר ללא דאגות – אין בלאי מהדלקות תכופות כפי ששפופרות היו חוות, ואין התנהגויות בלתי צפויות. המגבר תמיד נדלק ועובד בדיוק באותה צורה, ויציב לחלוטין.נקודה פרקטית נוספת היא גודל ומשקל. מגבר ה-AP300-S500NC שלי מגיע במארז אלומיניום קומפקטי יחסית, שאפשר להרימו ביד אחת. הוא שוקל כמה קילוגרמים בודדים, כולל ספק הכוח המובנה. זה שינוי מרענן לעומת המגברים הכבדים שהכרתי – כאלו שנדרשו שני אנשים כדי לסחוב אותם בזהירות מחשש לפריצת דיסק. קל לי יותר למקם את המגבר במערכת, להזיז אותו בעת צורך, ואפילו לשלוח אותו לטיפול אם אי פעם יידרש (דבר שאני בספק שיקרה בקרוב). החסכון במקום גם מורגש – אין לי עוד צורך בחצי מדף רק עבור הקירור. עבור מי שגר בחלל קטן יותר או רוצה לשלב מערכת רצינית גם בפינת עבודה או חדר שינה, היבט זה חשוב: הגברה Class D מאפשרת עיצוב קומפקטי دون בלי לוותר על הספק. אצל יחידת ה-AP300-S500NC, כל הטרנזיסטורים, רכיבי המיתוג וספק הכוח העריכתי נמצאים בכרטיס אחד, והאריזה החיצונית רק מספקת הגנה ופיזור חום פסיבי. מבחינת תרומת היעילות גם לעניין האנרגיה הירוקה – נחמד לדעת שהמערכת שלי כעת צורכת הרבה פחות חשמל לפעולה שוטפת מאשר קודם, מה שבהחלט מתבטא בפחות פליטת חום לסביבה וגם בחשבון החשמל. זה אולי שיקול שולי עבור חובב אודיו מושבע כשהסאונד בראש, אבל כשניתן לקבל גם איכות גבוהה וגם יעילות, למה לא?

חוויית ההאזנה שלי עם Class D

לאחר תקופה משמעותית של חיים עם מגברי Class D, אני יכול לומר בביטחון שהמעבר הזה היה החלטה מוצלחת ביותר עבורי. הצלחתי לשמר ואף לשפר את חוויית ההאזנה בהיבטים החשובים – דיוק הצליל, דינמיקה, במה – ובו בזמן להפטר מכמה "תופעות לוואי" של טכנולוגיות ישנות יותר, כמו חום, תחזוקה ורעשים לא רצויים. המגבר Audiophonics AP300-S500NC יחד עם הקדם-מגבר AP310 הוכיחו לי בשמיעה יומיומית שמגבר Class D מודרני מסוגל לעמוד כתף אל כתף מול מגברי ההי-אנד המסורתיים, ואף לגבור עליהם בכמה תחומים. תחושת הסאונד שאני מקבל היום היא של נאמנות מוחלטת: המגבר לא "משקר" לי ולא מעגל פינות – אם ההקלטה חמה ובעלת אופי "אנלוגי", אשמע זאת; אם היא מדויקת ואולפנית, אקבל דיוק כירורגי. אך בכל מקרה, המוזיקה עוברת דרך ההגברה ללא מחסומים, וכמאזין זה מחבר אותי יותר ליצירה.היו לי חששות בתחילה שהלב שלי יתגעגע לזוהר המנורות או ל-Class A האצילי, אבל האמת היא שאני לא מסתכל לאחור. הטכנולוגיה התקדמה לנקודה שבה ההבדלים הסוניים בין סוגי המגברים מיטשטשים, ונשאר לבחור לפי יתרונות טכניים ופרקטיים. במקרה שלי, Class D סיפק את הסחורה גם מוזיקלית וגם טכנית. אני נהנה מכל יתרונות היעילות, האמינות והנוחות, בלי לוותר על הנאה אודיופילית ברמה הגבוהה ביותר. כל תו וכל צליל מגיע אליי נקי, דינמי ושופע – והרי זו הייתה תמיד המטרה הסופית: להתמסר למוזיקה. בסופו של דבר, המגבר הוא אמצעי ולא המטרה עצמה. כאשר האמצעי הוא כה שקוף ונטול מגבלות, אני יכול פשוט לשקוע בכורסה, ללחוץ "פליי", ולתת לצלילים למלא את החדר ואת הנפש. מבחינתי, המעבר ל-Class D איפשר בדיוק את זה, בצורה הטובה ביותר שחוויתי עד היום.

המותג Audiophonics הוא חברה צרפתית שממוקמת בבורדו, המתמחה בייצור ושיווק של ציוד אודיו איכותי לגמרי in-house – כולל תכנון, הרכבה ובדיקות סופיות בצרפת.
הם אמנם משתמשים ברכיבים עולמיים כמו מודולים של Hypex (שמפותחים ומיוצרים בהולנד), ובמקרים מסוימים גם מארזים ורכיבים אלקטרוניים שמגיעים מסין או מקומות אחרים – אך המוצר הסופי שלך – AP310 ו-AP300-S500NC – מורכב ונבדק בצרפת, עם בקרה קפדנית.

המחיר?  עלה לי עם משלוח מעמ ,מכס הכל עד הבית (היה אצלי תוך יומיים בלבד) בסביבות 4500 ש"ח

https://www.audiophonics.fr/fr/packs-de-produits/pack-audiophonics-ap310-preamp-ap300-s500nc-cables-xlr-30cm-p-20522.html

הסט כולל XLR , שלט וכבל טריגר שמכבה ומדליק אותם יחד.