מקרן קולנוע או טלויזיה?

1. השוואה טכנולוגית

טכנולוגיות מסכים (TV):

• OLED (Organic LED): פאנל עצמאי בפליטת אור – כל פיקסל פולט אור משלו. יתרונו הגדול הוא שחור מוחלט וניגודיות "אין סופית" (כלומר יחס ניגודיות גבוה מאוד) בזכות כיבוי מוחלט של פיקסלים כהים. תמונת OLED מצטיינת בזוויות צפייה רחבות וצבעים מדויקים מאוד. חסרונותיו: בהירות מקסימלית מוגבלת ביחס ל-LED (סביב 800–1000 ניט בדגמים קודמים, אם כי דגמי OLED חדשים מגיעים לכ-1500 ניט בפסגות HDR), וחשש צריבה (Burn-in) לאורך זמן בתכנים עם אלמנטים סטטיים קבועים (למשל לוגו ערוץ או ממשק משחק). עם זאת, אורך החיים הכללי של פאנל OLED מודרני גבוה – כ-100,000 שעות.
• QD-OLED: סוג מתקדם של OLED המשלב נקודות-קוואנטיות. במקום תת-פיקסל לבן, QD-OLED משתמש בשכבת Quantum Dots להמרת אור כחול לאדום וירוק. התוצאה היא נפח צבע גבוה ובהירות עדיפה לעומת OLED רגיל – פאנלי QD-OLED מסוגלים להציג ספקטרום צבעים רחב במיוחד בבהירות גבוהה. למשל, טלוויזיות QD-OLED של סמסונג (S95) יכולות להציג טווח צבעים (Rec.2020) רחב בכ-15%–20% יותר מטלוויזיות OLED רגילות. שחורי QD-OLED נשארים מושלמים (כמו OLED), אך הטכנולוגיה עדיין חדשה ויקרה, ועדיין קיימת רגישות לצריבה (זהו פאנל פליטה אורגני).
• LCD-LED (כולל QLED/Mini-LED): טכנולוגיית LCD נשענת על תאורה אחורית(Backlight) נפרדת, לרוב מנורות LED. הפאנל עצמו אינו פולט אור, אלא חוסם או מעביר את תאורת ה-LED. מסכי LCD מתקדמים כוללים שיפורים:
  • QLED: שם שיווקי (בעיקר של סמסונג) ל-LCD עם שכבת נקודות-קוואנטיות לשיפור צבע. ה-QLED עדיין משתמש בתאורת LED אחורית, אך מספק צבעים רוויים ובהירים יותר מ-LCD רגיל.
  • Full-Array Local Dimming (FALD): מערך LED אחורי מחולק לאזורים הניתנים לעמעום מקומי, כדי לשפר ניגודיות (אזורים חשוכים מעומעמים להפחתת דליפת אור).
  • Mini-LED: גרסה עדכנית ל-FALD – שימוש באלפי נורות LED זעירות לצפיפות עמעום גבוהה יותר. טלוויזיות Mini-LED (כגון סדרות Neo QLED) משיגות בהירות שיא גבוהה מאוד (לעיתים 1500–2000 ניט ואף יותר) ושיפור בניגודיות לעומת LED רגיל. עדיין, בהשוואה ל-OLED, עלולה להופיע הילה (Blooming) סביב אובייקטים בהירים על רקע כהה, כי אזורי העמעום עדיין גדולים מפיקסל בודד.
  • LCD רגיל (Edge-lit): בדגמים זולים/ישנים יותר, התאורה אחורית בקצוות ולא מספקת שליטה טובה בניגודיות – שחורים ייראו אפרפרים.
• Micro-LED: טכנולוגיית מסך חדשנית ומשוכללת, בה מיליוני נורות LED זעירות (אנאורגניות) יוצרות את הפיקסלים עצמם. בדומה ל-OLED וללא צורך בתאורה אחורית – כל תת-פיקסל Micro-LED פולט אור עצמאי. היתרונות עצומים: שילוב הטוב משני העולמות – שחור מוחלט וניגודיות גבוהה כמו OLED, אך גם בהירות אדירה וצבעים חיים בלי סכנת צריבה (החומרים יציבים ואינם אורגניים). Micro-LED מסוגל תאורטית להגיע לבהירות גבוהה משמעותית מ-OLED, עם אורך חיים ארוך יותר. החיסרון כיום הוא מחיר וקושי ייצור – מסכי Micro-LED גדולים (לדוגמה: “The Wall” של סמסונג) עולים מאות אלפי שקלים, ולכן מיושמים רק בשוק הסופר-פרימיום. צפוי שבעתיד הטכנולוגיה תוזל ותהפוך למיינסטרים, אך בטווח המחירים הנוכחי (100k ש"ח) ניתן למצוא אולי דגמי Micro-LED קטנים מאוד, אם בכלל.

טכנולוגיות הקרנה (Projector): דהיינו מקרן.

• מקור אור – נורה לעומת לייזר (LED/לייזר): מקרנים מסורתיים השתמשו בנורת UHP (כספית) עוצמתית כמקור אור. לנורות אלו אורך חיים מוגבל (2,000–5,000 שעות לרוב) והן נחלשות עם הזמן ודורשות החלפה תקופתית. מקרני לייזר הם הדור החדש – שימוש במקור אור לייזר (לעיתים 3 לייזרים: אדום, ירוק, כחול) במקום נורה. לייזר מספק אורך חיים של ~20,000 שעות ללא תחזוקה, עם ירידת עוצמה הדרגתית איטית. יתרון נוסף: הלייזר בהיר מאוד וניתן לכיבוי והדלקה מיידית (אין צורך בהתחממות/קירור כמו בנורה). מקרני לייזר איכותיים מסוגלים להגיע לעוצמות אור גבוהות יותר מלמפ המבוסס נורה, עם דיוק צבע משופר (במיוחד במקרני 3-לייזר שמכסים טווחי צבע רחבים). חסרון עיקרי: מחיר גבוה יותר של טכנולוגיית הלייזר, אם כי הפער מצטמצם עם הזמן. בנוסף ללייזר, קיימים מקרנים מבוססי LED (נורות LED כאור, לא להתבלבל עם מסכי LED): יתרונם דומה ללייזר בחיי מנורה (20 אלף שעות ויותר) ופעולה קרה, אך הם לרוב בהירים פחות מתותחי לייזר, ונפוצים יותר במקרנים ניידים/קטנים.
• שבבי הקרנה – DLP, LCD, LCoS:אלה הן השיטות להקרנת התמונה עצמה:
  • DLP (Digital Light Processing): טכנולוגיה מבוססת מראות מיקרוסקופיות על שבב (Digital Micromirror Device). מיליוני מראות זעירות מתנדנדות ומחזירות את האור דרך העדשה. ברוב מקרני DLP משתמשים בשבב יחיד עם גלגל צבע מסתובב כדי ליצור את שלושת צבעי היסוד לסירוגין (אדום, ירוק, כחול) במהירות גבוהה. במקרני DLP יקרים יש 3 שבבי DLP (אחד לכל צבע) וכך אין צורך בגלגל צבע. יתרונות DLP: חדות מעולה ותמונה חדה ללא בעיות התכנסות (כי לרוב יש רק שבב אחד), פעולה מהירה – זמני תגובה מהירים מאוד (המראות זזות במיקרו-שניות) כך שיש טשטוש תנועה נמוך גם בסצנות מהירות. בנוסף, מערך DLP לרוב אטום לאבק, מה שמונע הופעת "כתמי אבק" בהקרנה לאורך זמן. DLP גם נחשב מואר מאוד יחסית לגודל – מקרני DLP רבים קומפקטיים ובהירים, דבר המתאים לחדרים עם מעט אור סביבתי. חסרונות: מקרני DLP (שבב יחיד) מועדים לתופעת “אפקט הקשת” – הבזקי צבע בצורת קשת הנראים לחלק מהצופים, בעיקר באובייקטים בהירים על רקע כהה ובתנועה מהירה, תוצאה של הגלגל הצבעוני. כמו כן, מקרני DLP לרוב אינם מגיעים לרמות השחור והניגודיות הגבוהות ביותר – רמת השחור בדרך-כלל פחות עמוקה בהשוואה ל-LCoS או אפילו LCD, בשל אור נמלט (Contrast Native נמוך יותר). אמנם קיימים שבבי DLP עם "DarkChip" לשיפור שחור, אך באופן כללי DLP מקריב מעט עומק שחור לטובת בהירות.
  • 3LCD: שיטת הקרנה בה האור הלבן מפוצל לשלוש אלומות (באדום, ירוק וכחול) העוברות כל אחת דרך פנל LCD קטן ושקוף, ואז מתחברות חזרה דרך מנסרה לתמונה צבעונית. למעשה, זה דומה למסך LCD שקוף המוקרן ע״י אור חיצוני. מקרני 3LCD מצטיינים בצבעים רוויים ותמונה טבעית; בעבר נחשבו לבעלי צבע עשיר יותר מ-DLP בשל העדר גלגל צבע, וכיום מספקים גם בהירות צבע גבוהה (Color Light Output) התורמת לתמונה חיה. יתרון נוסף – ללא אפקט קשת (אין גלגל צבע), ולכן מתאימים למי שרגיש לתופעה. רבים מהמקרנים הביתיים ברמת הביניים (למשל Epson) משתמשים ב-3LCD בשל איזון טוב בין איכות למחיר. חסרונות 3LCD: יחס ניגודיות נמוך יותר לרוב בהשוואה ל-LCoS (אם כי בשנים האחרונות, עם צמצם דינמי וטכנולוגיות שיפור, יש שיפור ניכר בניגודיות של LCD). רמת השחור של LCD בינונית; אפילו עם צמצם דינמי, שחורים יוצאים אפורים כהים ולא שחור "אמיתי" (שום מקרן דיגיטלי לא מגיע לאפס אור כמו OLED). בנוסף, ייתכן טשטוש תנועה מעט גבוה יותר – זמן התגובה של גבישי LCD איטי משל מראות DLP, ועלול ליצור מריחה קלה בעצמים נעים. תופעה נוספת ב-LCD היא "אפקט מסך" – בהקרנה מאוד גדולה/קרובה רואים רשת פיקסלים דקיקה, אם כי ברזולוציה גבוהה (4K) ובמרחק צפייה סביר זה זניח.
  • LCoS (Liquid Crystal on Silicon): שילוב של היתרונות – בדומה ל-3LCD, יש שלושה פנלי תצוגה (אדום/ירוק/כחול) אך הם מחזירי אור (רפלקטיביים) ולא מעבירים. למעשה, LCoS הוא LCD מולבש על מצע סיליקון מחזיר – טכנולוגיה זו מיושמת בשם המסחרי SXRD (סוני) או D-ILA (JVC). LCoS נחשבת לטכנולוגיית ההקרנה האיכותית ביותר כיום לצבע ושחור: למקרני LCoS יש צפיפות פיקסלים גבוהה מאוד (מתאים במיוחד לרזולוציה 4K ו-8K, לרוב בלי צורך בהזזת פיקסלים), ויכולת להגיע לניגודיות ושחור מעולים – למעשה LCoS מספק את השחור הטוב ביותר מבין טכנולוגיות המקרן. מקרנים כמו JVC וסוני המבוססים על LCoS ידועים ביחס ניגודיות נייטיב גבוה מאוד (לעיתים עשרות אלפים:1) ובשחורים עמוקים, בתנאי חדר חשוך. החסרונות: זו טכנולוגיה יקרה – שבבי LCoS ועלויות הייצור גבוהים יותר, לכן מקרני LCoS נפוצים בעיקר בשוק הפרימיום (קולנוע ביתי מקצועי). הם גם גדולים וכבדים יותר – דורשים מערכי עדשות גדולות, קירור שקט (מארז גדול), ומחירם גבוה משמעותית ממקרני LCD או DLP בעלי מפרט דומה. אך בתמורה מקבלים את הפסגת האיכות בהקרנה ביתית.
  • (הערה: שילובים אפשריים – למשל, מקרן יכול להיות "3LCD לייזר" או "DLP עם נורת LED" וכד'. כל מקרן משלב טכנולוגיית הקרנה + מקור אור. בדגמי ביניים-גבוהים רבים כיום נראה שילוב של לייזר עם 3LCD או LCoS לשילוב יתרונות של אור יציב עם איכות תמונה גבוהה.)

2. השוואת ביצועים: איכות תמונה, בהירות, תנועה ו-HDR

איכות תמונה כללית (חדות, צבע, שחור וניגודיות):

• טלוויזיות: בטלוויזיה איכותית, במיוחד OLED/QD-OLED, תקבל דיוק צבע וניגודיות מירביים. OLED ידועה בצבעים מדויקים ועשירים מאוד ישירות מהקופסה, וזאת ללא צורך בכיול מורכב. גם טלוויזיות LED מודרניות עם Quantum Dot מציגות צבע עשיר ונפח צבע גבוה. החדות (רזולוציה) בטלוויזיה 4K מצוינת – בצפייה ממרחק מתאים התמונה חדה מאוד בפאנל קטן וצפיפות פיקסלים גבוהה. במסכים גדולים מאוד (85"+) צפיפות הפיקסלים יורדת, אך עדיין בפחות מ-100 אינץ' 4K נראה חד ברוב מרחקי הצפייה הביתיים. שחורים: יתרון ברור לטלוויזיות OLED/MicroLED שיכולות להציג שחור מוחלט. בטלוויזיות LED עם עמעום מקומי, השחור טוב אך לא מוחלט – סצנות אפלות מאוד יחשפו מעט "הילות" או אפור כהה סביב אובייקטים בהירים. ניגודיות: OLED מספקת יחס ניגודיות אינסופי (מכיוון שאפשר להגיע לאפס אור בפיקסלים כהים). גם לטלוויזיות LED מתקדמות ניגודיות מרשימה (לעיתים יחס סטטי של 5000:1 ויותר, ודינמי במאות אלפים:1 בעזרת עמעום) – למשל, טלוויזיות Mini-LED מגיעות לרמות ניגודיות מצוינות, אך עדיין לא ישוו לניגודיות הבלתי-מוגבלת של OLED בחדר חשוך. בספורט ובתוכן מואר, ההבדל הזה פחות ניכר, אך בסרט אפל בחדר חשוך OLED תציג עומק תמונה שאין שני לו. בנוסף, אחידות הבהירות בצגי OLED מלאה כמעט לגמרי (אין "עננות" או זליגות בקצוות כמו ב-LCD). לכן לחובבי קולנוע אפלולי, OLED היא מלכת האיכות.
• מקרנים: מקרני פרימיום יכולים בהחלט להתקרב לאיכות תמונת טלוויזיה, אך נדרש חדר מתאים וכיול. חדות ורזולוציה: מקרן 4K אמיתי (בעיקר LCoS 4K) מקרין כ-8 מיליון פיקסלים על המסך, כך שבגודל תמונה גדול (נניח 120 אינץ') צפיפות הפיקסלים נמוכה מטלוויזיה – מכ-37ppi (פיקסלים לאינץ') לעומת ~67ppi בטלוויזיית 85" 4K, או ~135ppi בטלוויזיית 42" 4K. לכן, מקרן 4K גדול עלול להיראות קצת פחות חד כשמתקרבים מאוד או ביחס למסך קטן, אבל במרחק צפייה רגיל התמונה חדה לפרטים. חשוב גם איכות העדשה – מקרנים איכותיים משתמשים בעדשות זכוכית גדולות לשמור על חדות בפורמט גדול. דיוק צבע: מקרני קולנוע ביתי טובים (לייזר/3LCD או LCoS) יכולים להציג צבעים עשירים ומדויקים, במיוחד עם מסך איכותי. עם זאת, לרוב יידרש כיול מקצועי כדי להגיע לדיוק צבע כמו צגי OLED. באופן כללי, OLED עדיין גוברת בדיוק צבע ואחידות על מקרן, בזכות הפיקסלים העצמאיים. ישנם מקרנים תלת-לייזר שמכסים 95%-100% מטווח הצבע DCI-P3 ואף מתקרבים ל-Rec.2020, מה שמאפשר צבע HDR מרהיב, אך דגמים אלו יקרים במיוחד. שחורים וניגודיות: כאן הפער העיקרי – שום מקרן דיגיטלי לא מגיע לשחור מוחלט כמו טלוויזיה, משום שתמיד דולף מעט אור מהעדשה וההחזר מהמסך לעיניים מושפע מהחדר. גם מקרני LCoS הטובים ביותר, עם יחס ניגודיות נייטיב גבוה (לדוגמה 40,000:1), מציגים שחור שהוא אפור-כמעט-שחור בחדר חשוך. בפועל, סצנה חשוכה לחלוטין תוקרן כ"אפור שחרחר" אם כי כהה מאוד. דגמי פרימיום נעזרים בצמצם דינמי וכיבוי לייזר כדי לשפר שחורים בסצנות חשוכות מאוד (עד לכיבוי מלא של האור ברגעים של תמונת שחור מוחלט), אך במעברי תמונה מעורבים עדיין השחור פחות עמוק מ-OLED. ניגודיות דינמית במקרנים יכולה תאורטית להגיע למיליונים ל-1 (עם צמצם או כיבוי לייזר), אבל זו מדידה שלא משקפת תוכן אמיתי. למרות זאת, במקרני JVC/Sony למשל, התמונה בקולנוע ביתי חשוך נשענת על שחור מצוין (בהשוואה למקרנים אחרים), ומעריצי הקרנה מוכנים לוותר על מעט עומק שחור לעומת OLED לטובת תחושת הגודל וה"סינמה" שהמקרן מספק. בשורה התחתונה, לטלוויזיה תהיה תמונה "פאנצ'ית" ותוססת יותר ברוב המצבים, בעוד מקרן טוב יתקרב לכך רק בחדר מוחשך עם מסך מתאים וכיול טוב.

בהירות ותנאי תאורה שונים:

• טלוויזיות: מסך טלוויזיה נבנה להתמודד עם אור סביבתי. אפילו OLED, על אף בהירותו הנמוכה יותר, לרוב מנצנץ מספיק לשימוש בחדר מואר חלקית. טלוויזיית LED/QLED איכותית מסוגלת לפעמים ל-1000–2000 ניט, כך שגם באור יום מתון התמונה עדיין ברורה. במסכי QLED חדישים יש אף חיישני תאורה שמגבירים בהירות אוטומטית בתאורה חזקה. לכן, בסלון מואר או צפיית יום – לטלוויזיה יתרון ברור: התמונה שומרת על הניגודיות והצבעים ללא דהייה. למעשה, טלוויזיות תוכננו לשימוש רב-תאורה, והן מונעות החזרי אור עם ציפויים מיוחדים. רק בשמש ישירה מאוד המסך יתקשה, אבל בתאורת פנים רגילה – אין בעיה ממשית.
• מקרנים: מקרן מקרין על מסך (או קיר) ומשתמש בהחזר אור שמגיע לעיני הצופה. לכן כל אור סביבתי נוסף בחדר יתערב עם ההקרנה. אפילו מקרן בהיר מאוד (נניח 3000 לומן) יתקשה מול תאורה ישירה על המסך. בחדר חשוך, 1500–2000 לומן מספיקים לתמונה גדולה וברורה; אולם באור קל (מנורה דולקת בפינה) הצבעים כבר מעט ידהו, ובאור יום משמעותי – התמונה תיראה חיוורת. מסכי הקרנה מיוחדים (ALR – Ambient Light Rejecting) יכולים לשפר הקרנה בסלון מואר ע"י נטרול חלק מהאור המגיע מהצדדים, אך הם יקרים ומיועדים בעיקר למקרני Ultra-Short-Throw בסלון. בשורה התחתונה, מקרן מצריך שליטה בתאורה: כדי להינות מתמונה מיטבית רצוי חדר חשוך, וילונות אטומים וכד'. במקרני לייזר בהירים מאוד אפשר לצפות גם עם קצת אור, אך האיכות נפגעת. לכן, לספורט אחה"צ או לגיימינג באור, עדיף מסך טלוויזיה. לעומת זאת, לסרט לילה בחדר יעודי חשוך – המקרן ינצל את מלוא יכולתו. מבחינת בהירות מספרית, מקרני קולנוע ביתי בהירים מספקים ~2000-3000 לומן– זה יספיק לתמונה של ~100–150 ניט על מסך גדול (בניגוד לאלפי ניט של טלוויזיה, אך בחדר חשוך 100 ניט נתפס כבהיר למדי). HDR במקרן מוגבל יותר עקב כך – החלקים הבהירים ביותר יוגבלו, והמקרן יבצע מיפוי-טון (Tone Mapping) כדי להתאים תוכן HDR לטווח הדינמי המצומצם יחסית שלו. לכן, אפקט ה-HDR (נצנוצים בוהקים) יהיה חלש יותר מאשר בטלוויזיה HDR בהירה. במילים אחרות, בטלוויזיה תקבלו HDR "מלא" – למשל כוכבים בוהקים על רקע שמי לילה חשוכים – בעוד במקרן רבים מהכוכבים האלו יונמכו לבהירות מתונה יותר. עם זאת, עדיין תהנו מטווח דינמי רחב יותר במקרן HDR לעומת SDR, פשוט פחות דרמטי לעומת טלוויזיה.

קצב רענון, תנועות מהירות וזמני תגובה (גיימינג וספורט):

• טלוויזיות: דגמי הטלוויזיה ברמת הביניים-גבוהה כיום מגיעים כמעט כולם עם פאנל 100/120Hz (רענון עד 120 פריימים לשנייה). עבור גיימרים, הטלוויזיות מציעות מצבי "משחק" עם Input Lag נמוך במיוחד (לעיתים 5–15ms בלבד), ותמיכה ב-VRR (קצב רענון משתנה) כמו G-Sync/FreeSync לחוויה חלקה ללא "קריעות" תמונה. כך ניתן לנצל קונסולות דור חדש (PS5/Series X) ב-4K @120Hz בצורה אידיאלית. גם בתכני ספורט, פאנל 120Hz מאפשר הצגת 60fps חלק, וכן שימוש בהחלקת תנועה (MEMC) חלקה יותר אם מפעילים מצב TruMotion וכד'. זמני התגובה בפאנלי LCD מודרניים מהירים מספיק כדי למנוע מריחה נראית לעין ברוב המקרים, וב-OLED זמני התגובה מהירים במיוחד (פיקסל OLED משנה מצב בפחות מ-1ms). לכן בטלוויזיה עדכנית, תנועה מהירה – כמו כדורגל או מרוץ – נראית חדה וחלקה (תלוי כמובן באיכות השידור ובעיבוד התנועה). בספורט, נהנים גם מבהירות המסך בשילוב קצב הריענון – למשל מגרש מואר נראה ברור, בלי טשטוש, אפילו בשידורי 50/60Hz.
• מקרנים: מרבית המקרנים הביתיים פועלים בקצב של 60Hz כי זה קצב הסרטים והטלוויזיה הנפוץ. יש מעט מקרנים התומכים ב-120Hz (חלק ממקרני הגיימינג DLP או מקרני LCoS חדשים יכולים לקבל 120Hz ב-1080p, ובדגמים מתקדמים במיוחד אולי 4K/120 עם מגבלות). זמני input lag בעבר היו עקב אכילס של מקרנים – רבים היו עם השהייה של 50-100ms, מורגש מאוד בגיימינג. אולם בדגמים מודרניים, במיוחד מוגדרי "גיימינג", יש שיפור: מקרנים מסוימים מציעים input lag בסביבות 20-30ms, שזה משחקי אך פחות טוב מטלוויזיה עדיין, גיימר תחרותי יעדיף מסך ייעודי. לעניין תנועה: במקרני DLP, כפי שצוין, יש יתרון – תגובת המראות מהירה מאוד, מה שנותן תמונה חדה גם בתנועה מהירה. מנגד, מקרני LCD עלולים להראות מריחת תנועה קלה עקב אינרציית גביש הנוזל. מקרני LCoS לרוב משתפרים בזה אך עדיין איטיים מעט מ-DLP. בסרטים (24p) רבים מפעילים במקרן החלקת תנועה (Frame Interpolation) לשיפור, אך בגיימינג זה לא אפשרי (מוסיף לאג). לכן, לצפיית ספורט – אם החדר מוחשך, מקרן בהיר (לדוגמה DLP) יכול לספק תמונה ענקית ומרגשת בלי מריחה רבה, אך צריך לזכור שהרזולוציה בתוכן שידורי יכולה להיות רק Full HD וגדול התמונה עצום, כך שהחדות פחותה מטלוויזיה 4K קטנה יותר. בנוסף, תאורת יום בזמן משחק – מקרן יתקשה. מכאן שבפועל, רבים מעדיפים צפיית ספורט במשחק חשוב על טלוויזיה גדולה (אפילו אם קטנה יותר מהמקרן), כדי להבטיח תמונה בהירה וחלקה. במשחקי וידאו, מקרן על מסך גדול כן נותן אפקט וואו בגודל התמונה, אך עבור משחקי מולטיפלייר תחרותיים, היתרון התחרותי הוא לטלוויזיה/מסך ייעודי עם קצב מהיר והיעדר השהייה. לסיכום, טלוויזיה עדיפה ברוב המדדים לגיימינג וספורט מבחינת מהירות ובהירות, אך מקרן מספק חוויה אימרסיבית בגודל, שמתאימה לגיימינג סינגלפלייר קולנועי או לצפייה משותפת באירוע ספורט בחדר חשוך.

רמות HDR ואיכות Upscaling (תוכן 4K/8K לעומת תוכן רגיל):

• HDR בטלוויזיות: טלוויזיות פרימיום תומכות בפורמטי HDR כגון HDR10, Dolby Vision ו-HLG. הודות לבהירות הגבוהה שלהן, הן מציגות היטב תוכני HDR – אזורים בוהקים מגיעים לניט רבים ליצירת נצנוצים והבלטת פרטים (כגון החזרי שמש, אורות) בצורה שהעין תופסת כהבדל. לדוגמה, OLED איכותית יכולה להציג כוכבים קטנים בלילה ועדיין לשמור רקע חשוך מאוד, מה שמדגיש את הניגודיות. במיני-LED, סצנות HDR מוארות עוד יותר (כמעט כואבות בעין בנצנוץ שלהן במקרים מסוימים). בנוסף, לטלוויזיות מעבדי תמונה מתקדמים (כמו מעבדי α9 של LG, או XR של Sony) שמבצעים Upscaling יעיל לתוכן שאינו 4K. תוכן 1080p משודרג כמעט ל-4K מלא, בעזרת פילטרים או AI שמחדדים ומפחיתים רעש. בטלוויזיות 8K (כן, בחלק מהדגמים בטווח העליון, ~100k ש"ח, יש רזולוציית 8K במסכי 75–88 אינץ'), יש יכולת לשדרג 4K ואפילו 1080p ל-8K – לא בדיוק אותו פירוט של מקורי, אבל התמונה יוצאת חלקה ומפורטת יותר מאשר המקור בזכות אלגוריתמים חכמים.
• HDR במקרנים: כפי שצוין, מקרנים תומכי HDR10 (כמעט כולם כיום ברמת ביניים-גבוהה) יציגו את התוכן עם טווח דינמי משופר לעומת SDR, אך ללא הבהירות האבסולוטית שטלוויזיה נותנת. רוב המקרנים לא תומכים ב-Dolby Vision (פורמט הדורש שילוב ספציפי שהיצרנים לא הטמיעו, למעט מקרנים מעטים מאוד). הם משתמשים ב-HDR10 סטטי או +HDR10 עם מיפוי דינמי (חלק ממקרני JVC כוללים Frame Adapt HDR – התאמה דינמית לתוכן). עומק הצבע: מקרנים טובים הם 10-bit ויכולים להראות מעבר חלק בגוונים, אך רוויית הצבע ב-HDR מוגבלת ע"י עוצמת האור – ייתכן שאזורים רוויים מאוד יקוצצו מעט. Upscaling במקרן: אם מקרן הוא ברזולוציה 4K טבעית, הוא יצטרך לשדרג תוכן 1080p. שבבי עיבוד במקרנים לא תמיד חזקים ומתקדמים כמו אלו שבטלוויזיות, ולכן לעיתים מלאכת השדרוג מבוצעת טוב יותר במקור (נגן ה-Blu-ray, רסיבר, או המחשב שמחובר). למשל, מקרני JVC משתמשים בטכנולוגיית e-Shift לשדרוג פרטים (הסטת פיקסלים חצי-פאזה ליצירת פרטים מעבר לרזולוציית ה-Chip) – זה משפר חדות בתוכן HD. בסה"כ, תוכן Full HD ייראה טוב מאוד על מקרן 4K גדול, אך לא "חד כתער" כמו Upscale של טלוויזיה 4K קטנה, פשוט כי מתיחה ל-120" חושפת את המגבלות. עבור תכני DVD/SD, ההבדל משמעותי יותר – טלוויזיות גבוהות כוללות לרוב מנגנוני שיפור תמונה חזקים יותר (פעמים רבות בשבב יחיד בטלוויזיה יש יותר כוח עיבוד מאשר במקרן שלם).

3. התאמה לחלל הקולנוע הביתי

גודל מסך/תמונה ומרחק צפייה:

אחד השיקולים המרכזיים בבחירת פתרון הוא גודל התמונה הרצוי. כאן ההבדל בין מקרן לטלוויזיה בולט במיוחד. טלוויזיות מודרניות מגיעות בגדלים של 55–85 אינץ' לנפוצות, ויש גם 98–100 אינץ' בטווח העליון (יקר מאוד). לעומת זאת, מקרן יכול להקרין בקלות תמונה בגודל 100–150 אינץ' ואף יותר, בהתאם לגודל החדר. כלל אצבע: עבור חוויית קולנוע immersive, נהוג שזווית הצפייה תהיה ~30–40 מעלות, מה שמתקבל כאשר גודל התמונה קרוב לכמחצית מרחק הצפייה. לדוגמה, במסך 100 אינץ' (רוחב ~2.2 מ'), מרחק של ~3–4 מטר מעניק תחושת קולנוע טובה. במסך 65 אינץ' (רוחב ~1.4 מ'), מרחק אידיאלי הוא ~2–2.5 מטר. לכן, בחדרי סלון טיפוסיים (מרחק ~3 מ'), טלוויזיה 75–85 אינץ' כבר נותנת חוויה מצוינת. אבל אם יש חדר יעודי ואתם יכולים לשבת 4–5 מ' מהקיר – תמונת 120+ אינץ' ממקרן תמלא את שדה הראייה ותדמה אולם קולנוע. בגדלים אלו, טלוויזיות כמעט אינן בנמצא או עולות הון – כך שהמקרן הוא הפתרון המתבקש לחובבי מסך ענק. ראוי לציין גם את סוג התוכן: לסרטי קולנוע או משחקי וידאו קולנועיים – גודל גדול מעצים את החוויה; לצפייה מזדמנת בחדשות או סדרות – אין הכרח במסך 150". מבחינת חדות נתפסת: במרחקי צפייה גדולים, העין לא תמיד מבחינה בכל פרט קטן. לכן הקרנה של 4K ב-120" נראית חדה במרחק 4 מ', כמעט כמו 65" מ-2 מ'. אם תשבו קרוב מדי לתמונה ענקית, תתחילו לשים לב לפיקסלים או טשטוש קל – אז פשוט יש לשמור על מרחק צפייה נאות.תנאי התאורה בחדר:

כאן כבר נגענו קודם – חדר קולנוע ביתי אידיאלי למקרן יהיה חלל חשוך עם קירות ותקרה כהים (כדי למנוע החזרים). כל אור סביבתי פוגע בשחורים ובניגודיות של מקרן. לכן, אם בונים חדר ייעודי, מקובל לצבוע אותו כהה ולהשתמש בתאורה מבוקרת. טלוויזיה, לעומת זאת, מאפשרת גמישות – היא מתפקדת היטב גם בסלון פתוח ומואר. לכן, השאלה היא: האם יש לכם חלל ייעודי מבוקר אור לקולנוע ביתי? אם כן, מקרן יכול לנצל אותו לתמונה ענקית; אם הצפייה מתרחשת באזור מגורים רב-תכליתי עם חלונות – טלוויזיה גדולה תהיה פרקטית יותר. לעיתים אנשים משלבים: מקרן לתוכן לילי/סרטים, וטלוויזיה קטנה יותר ליום-יום. בטווח המחירים שלנו, אגב, קיימים גם מקרני UST (טווח קצר במיוחד) המיועדים להחליף טלוויזיה בסלון מואר – הם מוקרנים ממרחק עשרות ס"מ מהקיר ומשתמשים במסך ALR. פתרון כזה (לדוגמה, מקרן לייזר UST 4K) נותן תמונת ~100" אפילו בסלון מואר חלקית, אך איכות התמונה והניגודיות עדיין יהיו פחות מטלוויזיית OLED/QLED באותו חלל 

התקנה ומיקום:

התקנת טלוויזיה פשוטה יחסית – או מניחים על מזנון או תולים על הקיר. היום טלוויזיות גדולות מגיעות עם התקני תלייה דקים, וניתן להצמידן לקיר כמעט כמו תמונה. החיבורים (חשמל, HDMI) פשוטים, וההפעלה מיידית. גם הזזה או שינוי מיקום קלים יחסית (אם כי טלוויזיה 85" שוקלת עשרות ק"ג, עדיין פחות מסורבל ממקרן+מסך). מנגד, מקרן דורש קצת תכנון: יש למקם את המקרן במרחק המתאים מהקיר כדי לקבל את הגודל הרצוי (Throw Distance). לרוב הוא מותקן בתקרה מאחור או מונח על מדף/שידה מאחור. צריך לוודא קו ראייה בלתי מופרע בין המקרן למסך (לא למקם במקום שאנשים יעברו דרך האלומה). בנוסף, יש להתקין מסך הקרנה קדמי – בין אם מסך נגלל חשמלי/ידני, או מסך מסגרת קבוע התלוי על הקיר. זה מוסיף עלות ומאמץ התקנה. ייתכן צורך בהרצת כבל HDMI ארוך מן המגבר למקרן בתקרה. כמו כן, כיול של גודל תמונה, פוקוס, טרפז (Keystone) – כל אלה דורשים כיוונון בעת ההתקנה. מקרנים מסוימים מציעים עדשות motorized עם זום ופוקוס חשמליים, מה שמקל, אך בדגמי ביניים אולי צריך לכוון ידנית. ככלל, התקנת מקרן היא פרויקט מסוים ולא סתם "לחבר לחשמל ולהדליק". בטלוויזיה – פשוט חיבור לחשמל ולמקור שידור, והיא עובדת. יתרון אחד למקרן: ניתן להסוות אותו, הוא לא גורם בולט בעיצוב החדר (רק מסך לבן על הקיר שיכול אפילו להיות נגלל ונעלם). טלוויזיה גדולה לעומת זאת היא רהיט דומיננטי (תופסת קיר ומקוםl. לכן, יש מי שמעדיפים מקרן מטעמי אסתטיקה – מקרן בתקרה ומסך נגלל שמורידים רק כשרואים סרט, משאירים את החלל "נקי" משחור של מסך כבוי.

יתרונות/חסרונות ייחודיים לחללים שונים: אם יש לכם דירת מגורים קטנה, ייתכן שמקרן גדול לא פרקטי – גם כי המרחקים לא מאפשרים תמונה עצומה, וגם כי תאורה מרובה. בחדר כזה, טלוויזיה 75" תספק. לעומת זאת, במרתף ייעודי לקולנוע או חלל גדול – רק מקרן ימלא באמת את החלל. עוד שיקול הוא שימוש יומיומי: בסלון, שכל בני הבית רוצים סתם להדליק חדשות או תוכנית ילדים, טלוויזיה זמינה מיד. מקרן לוקח זמן הדלקה וכיבוי, אינו מיועד להדלקות וכיבויים תכופים תוך דקות (נורה צריכה להתקרר), ויש שחיקה מצטברת לכך. לכן, לא נרצה להדליק מקרן ל-5 דקות צפייה, בעוד טלוויזיה זה קליק ומיד תמונהl. נוחות זו משפיעה על התאמה לחלל – למשל לחדר משפחה לשימוש יומיומי, טלוויזיה מתאימה בהרבה. לחדר קולנוע ייעודי, המקרן מנצח.

4. נוחות שימוש ותחזוקה

קלות שימוש (הפעלה יומיומית):

כאמור, טלוויזיות מנצחות בנוחות. הן מוכנות לשימוש תמידי – לחיצה על כפתור ושידור הטלוויזיה או אפליקציית הסטרימינג עולה מיד. הטלוויזיות החכמות כיום כוללות מערכת הפעלה (Android TV, webOS, Tizen וכו') עם אפליקציות נטפליקס, יוטיוב וכדומה – אין צורך במכשיר נפרד. גם המעבר בין מקורות (HDMI, ממיר, קונסולה) זריז דרך שלט אחד. במקרן, לרוב משתמשים במערכת חיצונית (רסיבר, נגן) כך שהשליטה מפוצלת. מעבר לכך, זמן ההדלקה: מקרן נורה קלאסי צריך כחצי דקה להתחמם ולהקרין, ועוד זמן להתקרר בכיבוי (מאוורר פועל אחרי כיבוי). מקרני לייזר מקלים זאת עם הדלקה כמעט מידית, אך עדיין, לא נוח כמו טלוויזיה. גם כיול התמונה לעיתים דורש כיוונונים (התכנסות, פוקוס) – אמנם חד-פעמיים, אבל אם מזיזים את המקרן או המסך, צריך לכוון שוב. לכן לשימוש יומיומי קצר (לדוגמה, צפייה בסרטון YouTube 10 דקות או חדשות בבוקר), מקרן הוא פחות נוח ועלול להיתפס כמסורבל, רבים יעדיפו טלוויזיה להדלקות קצרות וזריזות, וישתמשו במקרן רק לאירועי צפייה מיוחדים. בטלוויזיה גם אין חשש שמא "נגמור את הנורה" אם משאירים דולק ברקע. מצד שני, שימוש מקצועי או רציני (ערב קולנוע) – שם זמן ההפעלה המעט ארוך של המקרן לא מהווה בעיה גדולה, כי ממילא מתכוונים לצפות במשך שעתיים+ ברצף.

תחזוקה שוטפת ואמינות:

טלוויזיה כמעט שאינה דורשת תחזוקה. ייתכן לעדכן תוכנה מדי פעם, וניקוי אבק מהמסך – זה הכל. הפאנלים המודרניים בנויים לעבודה של שנים ללא תקלות. מקרן דורש קצת יותר תשומת לב:

• חיי נורה/לייזר: אם המקרן מבוסס נורת UHP, יש לקחת בחשבון החלפת נורה כל מספר שנים (תלוי שימוש) – למשל, לאחר 3000-4000 שעות צפייה, הנורה תיחלש משמעותית. עלות נורה יכולה להיות כמה מאות שקלים ועד אלף+ לדגמים יקרים. מקרני לייזר חוסכים זאת – 20,000 שעות אורך חיים (כ-10-15 שנות שימוש ממוצע), כך שסביר שלא תצטרכו להחליף מקור אור לאורך חיי המקרן.
• ניקוי ועדשות: מקרן מושך אבק – יש פילטר אוורור שלפעמים צריך לנקות/להחליף. גם עדשת המקרן דורשת ניקוי עדין מידי פעם כדי להסיר אבק שהצטבר ומשפיע על התמונה. היתרון הוא שהמערכת אופטית סגורה יחסית (במיוחד DLP עם נתיב אור אטום), אבל בכל זאת צריך תשומת לב.
• כיול והתיישנות: נורת מקרן דועכת עם הזמן, אז ייתכן שאחרי 1000 שעות תרצו להגביה מעט את הבהירות או לכייל גאמה מחדש כדי לפצות על היחלשות. לייזר שומר על בהירות יציבה לאורך רוב חייו ואז דועך בבת אחת קרוב לסוף. בטלוויזיה LED, לעומת זאת, ההידרדרות איטית מאוד ולא מורגשת לרוב. OLED לאורך שנים רבות קצת נחלש (אובדן בהירות של ~10% אחרי כמה שנות שימוש כבד), אבל זה פרק זמן ארוך מאוד (וזה חלק מה-100k שעות שציינו).
• סכנות צריבה: בטלוויזיה OLED – כאמור, יש לשים לב לא להשאיר תכנים סטטיים קבועים לאורך עשרות שעות. במקרנים אין תופעת צריבה כלל – שבב DLP או LCD לא "זוכר" תמונה קודמת. כך שמבחינה זו, מקרן לייזר יכול לפעול 8 שעות ביום על חדשות עם לוגו בלי חשש (הנורה תתבלה, אבל לא יקרה "צריבה"). עבור מי שמתכנן הרבה שימוש כמו מסכי מידע, זו נקודה לזכות מקרן או טלוויזיות LCD.

עלויות תפעול (חשמל וכו'):

מבחינת צריכת חשמל, מעניין לגלות שלעתים מקרן חסכוני מטלוויזיה גדולה. מקרן טיפוסי צורך 200–350W בעת פעולה (לייזר בהיר אולי 400W). טלוויזיה גדולה 85" QLED יכולה גם כן לצרוך 200–400W כשהיא בהירה מאוד. יש שטוענים שהאור המוחזר של מקרן "רך" וחסכוני יותר מאור ישיר של LED – אכן, מקרן מפיק אור רק כשהוא פועל, בעוד טלוויזיה LED גדולה היא מערכת מורכבת שפועלת כולה. בפועל, צריכת החשמל לא צריכה להיות שיקול עיקרי (ההבדלים לא בסדרי גודל – שתי האפשרויות זולות משמעותית ממקרן קולנוע 35מ"מ של פעם...). אם כבר, עלויות תחזוקה (נורות) וגודל התמונה הן השיקול הכלכלי המרכזי. נקודה נוספת: סאונד – רוב הטלוויזיות כוללות רמקולים מובנים סבירים ואף טובים (בחלק מהדגמים הגבוהים יש מערכי 4.2 ערוצים מובנים). מקרנים, לעומת זאת, לרוב בעלי רמקול זעיר ולא איכותי (אם בכלל קיים), כך שכמעט תמיד יש צורך במערכת סאונד חיצונית לקולנוע ביתי זה אומר שעלויות מערכת הקולנוע (רסיבר, רמקולים) משותפות בעיקר למקרן. אך יש לציין שגם רוכשי טלוויזיות יוקרה מרבים לחבר אותן למערכת קולנוע או סאונדבר היקפי כדי לשפר אודיו – כך שזה תלוי כמה אתם דורשים מאיכות הצליל.במונחי אמינות כללית – טלוויזיות עלולות להתקלקל (למשל תאורת LED יכולה להישרף נקודתית בפאנלים ישנים, לוחות אם וכו'), אך סטטיסטית הן מחזיקות היטב. מקרנים מכניים יותר (מאווררים, חלקים אופטיים), אז תיתכן תקלה כמו כשל בנורה, בצ׳יפ DLP (נדיר), או לכלוך פנימי. מותגים אמינים יצמצמו זאת. קחו בחשבון זמינות שירות – החלפת פאנל לטלוויזיה יקרה עשויה להיות מאוד לא כלכלית, ולעומת זאת החלפת שבב מקרן כנ"ל. בשניהם, בקניית דגם פרימיום, מקבלים איכות בנייה טובה שמיועדת להחזיק שנים.

5. השוואת מחירים ויחס עלות-תועלת

סקירת טווח המחירים (8,000–100,000 ש"ח) ודוגמאות דגמים:

בטווח רחב זה נכללים גם ציוד ביניים גבוה וגם פרימיום ממש. נמנה כמה דוגמאות מומלצות לאורך הטווח – הן לטלוויזיות גדולות והן למקרני קולנוע ביתי:

• כ-8,000–12,000 ש"ח: ברף הנמוך של הטווח, אפשר לרכוש טלוויזיית 4K מצוינת בגודל 65–75 אינץ'. למשל, OLED 65" פופולרי (דגם LG C2/C3) יהיה באזור זה, ויציע איכות תמונה מהטובות שיש בגודל בינוני-גדול. לחלופין, מקרן 4K ברמת כניסה-ביניים זמין במחיר דומה – למשל מקרן DLP 4K עם נורת UHP (כמו BenQ W2700/TK700 או Optoma UHD סדרה) או מקרן Epson 3LCD עם 4K-eShift. דגמים בסדר גודל 8-10 אלף ש"ח ייתנו תמונת 100"+ איכותית, אם כי בביצועי שחור וניגודיות נמוכים לעומת מקרני הפרימיום. זו אופציה טובה למי שרוצה קולנוע ביתי גדול בלי להגיע למחירי עתק, אך יש לזכור שבמחיר כזה טלוויזיית OLED 65" כנראה תספק תמונה "איכותית" יותר (קטנה אך עם שחורים מושלמים).
• כ-20,000–30,000 ש"ח: כאן נמצאות ה"בחירות האופטימליות" לרבים. בתחום הטלוויזיות – תקציב כזה מאפשר טלוויזיית 77–85 אינץ' מעולה. למשל, OLED 77" (LG G2/G3 או Sony A80/A95) או LED 85" מתקדמת (Samsung QN90/QN95, Sony X95 וכו'). אלו יתנו חוויה גדולה מאוד באיכות תמונה עילאית. מנגד, בתקציב דומה אפשר להכנס לעולם המקרנים היוקרתיים: למשל, מקרן לייזר 4K איכותי כמו אפסון LS12000 (3LCD לייזר) – שעלה בארץ ~27 אלף ש"ח – מציע 4K חד, צבע מצוין ושחורים טובים (לא כ-OLED אבל קרוב ל-LCD TV) עם תמונה עד 120–130 אינץ'. עוד דוגמה: Sony VPL-XW5000ES, מקרן 4K LCoS (SXRD) חדש, נמכר בסביבות 30–35 אלף ש"ח ומספק שחורים וניגודיות ברמה גבוהה מאוד של סוני, עם חדות 4K מקורית. אלו מקרנים שמתאימים לחובבי קולנוע ביתי רציניים, והם יתחרו בתקציב עם טלוויזיות ה-83–85 אינץ' הטובות. הבחירה תלויה בגודל הרצוי: מסך 85" מול הקרנה של 120". כאן כבר באמת עניין של מה אתם מעריכים יותר – איכות תמונה קיצונית (OLED/QD-OLED) אך "קטנה" יותר, מול גודל קולנועי (120") עם איכות טובה אך טיפה פחות מודגשת.
• כ-50,000–100,000 ש"ח (ופרט לכך): ברף הגבוה של הטווח נוכל לראות את הפתרונות האולטימטיביים. בטלוויזיות, תקציב כזה מאפשר טלוויזיית ענק 98–100 אינץ'. לדוגמה, סמסונג QN100B 98" Neo QLED או Sony XR-98X90 LED – אלה מתקרבות ל-100 אינץ' בבהירות חזקה ובאיכות 4K, ומחירן נע סביב 70–90 אלף ש"ח. אופציה אחרת היא OLED 8K ענק: LG Z3 88" (8K OLED) למשל – מסך יוקרתי ביותר עם רזולוציית 8K, מחירו באזור 100 אלף ש"ח. במסכים כאלה מקבלים את מיטב הטכנולוגיה, אך כאמור הגודל מוגבל ~100" מקסימום. לעומת זאת, בצד המקרנים, 100 אלף ש"ח פותחים דלת כמעט לכל מקרן צרכני: כאן נמצאים מקרני הדגל של JVC וסוני. למשל, JVC DLA-NZ8 או NZ9 (8K e-shift, לייזר) – המסוגלים להקרין 150 אינץ' עם יחס ניגודיות ופירוט מדהימים, במחיר שבתחום 80-100 אש"ח. סוני מציעה את VPL-XW7000ES (לייזר 3200 לומן, עדשות פרימיום) באזור זה. אלו באמת מכונות עילית שמפיקות תמונה שברבים מהפרמטרים משתווה למסכי OLED (צבע, חדות) ובחלקם נופלת (שחורים מוחלטים) – אבל על גודל מסך שאין לטלוויזיות מסחריות. יש גם מקרני אולטרה-פרימיום שעולים אף יותר (כריסטי, ברקו) אבל זה מעבר להיקף ביתי טיפוסי. אפשר לומר שבסביבות 100 אלף, ניתן להרכיב מערכת קולנוע ביתי מהשורה הראשונה עולמית – או עם מקרן טופ מסך ענק, או עם טלוויזיית 8K ענקית – לפי ההעדפה.

עלות מול ביצועים – "מקרן פרימיום עדיף על טלוויזיה ענקית"? אין תשובה חדה, כי זה מאוד תלוי באופן השימוש והעדפות. אפשר לחדד כך: מבחינת עלות לכל אינץ' – מקרן כמעט תמיד משתלם יותר. למשל, טלוויזיה 100 אינץ' עולה עשרות אלפים, בעוד מקרן ב-₪10k יכול להקרין 100 אינץ'. למעשה, למסך גדול מאוד, מקרן הוא הפתרון הכלכלי – "מחיר לאינץ'" נמוך משמעותית. לכן, אם החלום שלכם הוא מסך 150" בסלון – רק מקרן הגיוני. לעומת זאת, מבחינת איכות תמונה לגרוש – בסכומים נמוכים-בינוניים, טלוויזיה עשויה לספק תמונה טובה יותר מאשר מקרן שווה-ערך. לדוגמה, ~₪8,000 על OLED 65" יתנו תמונה איכותית בהרבה ממקרן ₪8,000 על מסך 100" (אם כי קטנה בחצי). ככל שעולים בתקציב, המקרנים מצמצמים פערי איכות: מקרן ב-₪30k מתקרב באיכותו למסך OLED, והוא גדול בהרבה. בקצה העליון, כששני הצדדים יקרים מאוד, רואים שמחירי השיא משתווים – מקרני ה-NZ9 של JVC או סוני הבכירים עולים כמו OLED 8K ענק. במצב זה, הבחירה היא באמת "גודל מול מעט יתרון איכות": הטלוויזיה 88" 8K תפיק HDR עוצמתי יותר, אך המקרן 150" יתן לכם חוויה עוטפת שכנראה תרגש יותר בחדר קולנוע. נקודה נוספת היא שימושיות: טלוויזיה ענקית יכולה לשמש תמיד, בכל מצב תאורה, לכל בני המשפחה – זה פשוט מסך גדול מאוד. מקרן פרימיום בחדר ייעודי אולי יופעל רק בערבים לסרטים, כלומר ניצולו היומיומי מוגבל. אם חשוב לכם ניצול כספי יומיומי – טלוויזיה אולי עדיפה, כי תהנו ממנה כל הזמן, בעוד מקרן הוא יותר תחביב מועדי צפייה. מאידך, עבור חובבי הקולנוע, אין תחליף לקרנת 4K על מסך עצום עם מקרן איכותי – זו חוויה שונה לגמרי מטלוויזיה, אפילו גדולה. יש שאומרים שהאור המוחזר של מקרן "נעים לקולנוע" יותר מאור ישיר של טלוויזיה, כך שהצפייה פחות מעייפת בעין באולם חשוך.בסופו של דבר, ההחלטה תלויה במה אתם מעריכים: אם השאיפה היא חוויית קולנוע ביתי אותנטית בגודל ובתחושה – מקרן טוב במסגרת התקציב ינצח, כל עוד תשקיעו בחדר מתאים. אך אם אתם מחפשים פתרון נוח, בהיר ורב-שימושי שנותן תמונה מעולה "מחוץ לקופסה" – טלוויזיית פרימיום גדולה תהיה בחירה מצוינת. רבים משקללים גם את נושא התחזוקה והמורכבות: מי שלא רוצה להתעסק כלל – נוטה למסך TV; מי שנהנה מההקמה והתחזוק של "אולם קולנוע בבית" – ילך לכיוון מקרן.

להמחשה, בטבלה הבאה מרוכזים היתרונות והחסרונות העיקריים של מקרנים מול טלוויזיות עבור שלושה תרחישי שימוש מרכזיים:

סיכום: גם מקרנים וגם טלוויזיות משמשים היום כחלק מרכזי בחוויית קולנוע ביתי ובידור. טלוויזיות מציעות איכות תמונה אולטימטיבית ונוחות במחיר של גודל מוגבל, בעוד מקרנים מציעים גודל וחוויה במחיר של צורך בהתאמה (חדר חשוך, התקנה). בטווח הביניים-גבוה, שני הפתרונות יכולים לספק תוצאות מעולות. רבים מאמצים את שניהם – טלוויזיה לשימוש שוטף ומקרן לערבי סרטים מיוחדים. לפני ההחלטה, חשוב לשקול את התנאים בבית, את סוגי התוכן שצורכים הכי הרבה, ואת ההעדפות האישיות שלכם כחובבי קולנוע/גיימינג/ספורט. אם תשאלו קולנוען מושבע עם חדר ייעודי, הוא כנראה ימליץ על מקרן איכותי ליצירת "מקדש קולנוע" פרטי. מנגד, גיימר שמשחק שעות כל יום ואוהב גם לצפות בספורט בצהריים – סביר שיבחר טלוויזיית פרימיום גדולה. אין תשובה אחת נכונה – מדובר בפשרות בין גודל, איכות, נוחות ועלות, כשהעדיפות משתנה מאדם לאדם. מה שבטוח, בטווח המחירים המדובר ניתן היום להגשים חלום של קולנוע ביתי מרשים, בין אם via מסך LED ענק בהיר או באמצעות מקרן קולנועי מרהיב – ושני המסלולים יביאו לכם שעות של הנאה.